בר"ע 3106/07

תקציר

פסק הדין מתייחס לסכסוך על חשבונות מים בין תאגיד עירוני האחראי על אספקת המים בירושלים לבין דייר יחיד המתגורר בבניין עם דיירים אחרים. הדייר טען כי חלק מחשבונות המים בהם חויב על ידי התאגיד נבעו מצריכת מים לא חוקית של דיירים אחרים שפלשו לארבע דירות בבניין. התושב עדכן את התאגיד בנושא, אך הם השיבו כי עליו להגיש תלונה במשטרה לפני שיוכלו לסייע לו. התושב סירב מכיוון שחשש מההשלכות של להתלונן על שכניו. בית משפט קמא פסק לטובת התושב, והורה לתאגיד להשיב את הכספים שנגבו בגין צריכה עודפת ולחדול מחיובים עתידיים בגין כך. התאגיד הגיש בקשת רשות ערעור על פסק דין זה, שנדחה. השופט ראה בבקשה ערעור מלא והחליט שלא להתערב בהחלטת בית המשפט קמא בעניין אחריות התאגיד. עם זאת, השופט מצא בעיות עם החיוב הכספי שהוטל על התאגיד, וקבע כי היה על הדייר לצרף את חוות דעת המומחה ששימשה כראיה לכתב תביעתו. השופט קבע כי לתאגיד הייתה צריכה להיות הזדמנות להגיב לראיות אלה ולהציג ראיות משלו. כתוצאה מכך, הערעור התקבל באופן חלקי, והתיק הוחזר לבית המשפט לתביעות קטנות כדי שיקבע את הפיצוי הכספי הראוי לאחר שניתנה לתאגיד הזדמנות להגיב. לדייר לא נפסקו הוצאות כלשהן, והפיקדון של התאגיד הוחזר להם. החלטה זו התקבלה ללא נוכחות הצדדים וניתנה ביום 17.3.2008.