ת"א 71257-11-21

תקציר

פסק דין זה נסוב סביב סכסוך נדל"ני מורכב בו מעורבים כמה מבני משפחת חוראני. המחלוקת המרכזית נסובה סביב זכויות הבעלות על חלקת אדמה בדיר חנא, ובפרט חלקה 62, גוש 19408. בתחילה, כל אחד מהמנוחים סלים חוראני, עבדאללה חוראני ז"ל ופוואז חוראני החזיק ב-7/24 מהקרקע, ואילו פווזיה חוראני החזיק ב-3/24 הנותרים. הסיבוכים נובעים משתי עסקאות סותרות הנוגעות להעברת זכויות בעלות. לטענת התובעים, בניו של המנוח סלים, הסכם מכר מיום 23.4.80 התווה את מכירת מחצית הזכויות של עבדאללה בחלקה להם ולפוואז באופן שווה. עם זאת, פוואז הפר לכאורה הסכם זה בכך שהעביר את כל זכויותיו של עבדאללה לעצמו בשנת 2010 ללא ידיעתם. התובעים ביקשו לבטל העברה זו ולהכיר בזכויותיהם. מנגד, פוואז טען כי הסכם המכר מזויף ולא מחייב, וטען כי חתימתו עליו מזויפת. הוא הציג הסכם מתנה מיום 1 באוקטובר 2003, שבו עבדאללה העניק את זכויותיו בחלקה במתנה לפוואז שנרשמה כדין וחויבה במס. פוואז הדגיש גם את רשלנות התובעים באי רישום הערת אזהרה, שהייתה יכולה למנוע את הסיבוכים המשפטיים. יתר על כן, מספר נתבעים, כולל עזבונותיהם של עבדאללה ובנו נאסרי, נקבו בשמם, אך התובעים לא סיפקו צווי ירושה או צוואה, דבר המקשה על ביסוס מעמדם בתיק. בית המשפט בחן בדקדקנות את חומר הראיות והגיע למסקנה כי התובעים עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם בדבר אמיתות הסכם המכר וחתימתו של פוואז. עדותם של התובעים ועדים נוספים, יחד עם חוות דעת של מומחה לכתב יד, היוו גורם מכריע בהקשר זה. השופט מצא גם את עדותו של פוואז כחסרת אמינות בשל חוסר העקביות בה וחוסר הבהירות בנוגע לעסקה המקבילה שהזכין. באשר לתקופת ההתיישנות, קבע בית המשפט כי תביעת התובעים נגד פוואז הוגשה במועד, שכן עילת התביעה קמה בעת חתימת הסכם המתנה, כלומר בתוך 25 שנים מיום הגשת התביעה. טענות האמון וההפרה התייחסו להתנהלותו של עבדאללה ולא זכו להתייחסות נרחבת. השופטת, אף שהכירה בהעדפה הכללית לעסקה הקודמת – במקרה זה, הסכם המכר – הדגישה גם היא כי חוסר תום הלב של פוואז שולל יתרון זה. מודעותו של פוואז להסכם המכר וחתימתו עליו הצביעו על חוסר תום לב סובייקטיבי בביצוע הסכם המתנה. עם זאת, בשל הימנעותם של התובעים מהמצאת המסמכים הדרושים בדבר מעמדם של הנתבעים האחרים כיורשים, נדחתה התביעה נגדם. פסק דין זה לא פגע בזכויותיהם של נתבעים אלה, והתובעים יכלו לנקוט נגדם בהליכים נוספים במידת הצורך. בסופו של דבר פסק בית המשפט לטובת התובעים בנוגע לתביעתם נגד פוואז. היא קיבלה את הסכם המכר כתקף והורתה על ביטול ההעברה מ-2010, ובכך למעשה החזירה את הזכויות בעיזבונו של עבדאללה. פוואז חויב גם בהוצאות המשפט של התובעים ובשכר טרחת עורך דין, בסך 25 אלף שקל. עם זאת, פסק דין זה חל רק על מערכת היחסים בין התובעים לבין פוואז, והותיר את מעמד הבעלות בקרקע לא ברור, וחייב פעולה נוספת לצורך פתרונו.