ע"א 260/65

תקציר

פסק הדין עוסק בסכסוך רכושי בין המערערים, שחכרו חלקת קרקע בתל אביב, לבין המשיבים, שהיו יורשיו ושותפיו העסקיים של השוכר המקורי. לשוכר המקורי, מר ברטולד ממר, היה חוזה שכירות חוזי שהסתיים אך המשיך להחזיק בקרקע כדייר מוגן. לאחר תביעה של המערערים בשנת 1948, פינה ממר חלק מהחלקה והסכים לפשרה לפיה יפנה את החלק הנותר עם תחילת עבודות הבנייה בקרקע על ידי המערערים. עוד נקבע בפשרה כי ממר לא ישלם עמלות עד למועד זה. ממר התקשר בהסכם שותפות עם המשיב השני, שהעמיד את החלקה לשימושה של השותפות, ונפטר זמן קצר לאחר מכן. לאחר מכן הגישו המערערים תביעה נוספת נגד המשיבים, בדרישה לפנותם מהחלקה. בית משפט השלום פסק לטובת המערערים, אך בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המשיבים וביטל את פסק הדין. בית המשפט העליון, בדעת רוב, קיבל את ערעור המערערים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט קבע כי מעמדו של ממר לאחר הפשרה הוא של רשות ולא של שוכר, וזכויותיו על פי הפשרה הן אישיות ואינן ניתנות להעברה. המשיבה הראשונה, אלמנתו של ממר, הפרה את תנאי הרישיון בכך שהעבירה את העסק למשיב השני תמורת תשלום חדש, דבר המהווה הפרה יסודית. בנוסף, קבע בית המשפט כי המשיבים אינם זכאים לסעד מן היושר לפי חוק הגנת הדייר. משכך, החזיר בית המשפט העליון על כנו את פסק דינו של בית משפט השלום, הורה למשיבים לפנות את החלקה ולפסוק הוצאות למערערים.