בג"צ 2608/06

תקציר

פסק הדין דוחה את העתירה, שהוגשה על ידי 12 עותרים נפרדים, בנימוק שלא היה מקום לאחד את עניינם לעתירה אחת. בית המשפט קובע כי בעוד שהעתירות חולקות קווי דמיון, בכך שכולן מתייחסות לסוגיית העלאת הארנונה למגורים, הפרטים של כל מקרה שונים באופן משמעותי. פסק הדין מדגיש כי הבקשות להעלאות מס משתנות בשיעור ובסכום, וההחלטות המתקבלות אינן זהות. מכאן מגיע בית המשפט למסקנה כי ההחלטות בכל מקרה התבססו על מערכות עובדות שונות, המחייבות דיונים והבהרות פרטניים. משכך, קובע בית המשפט כי לא הייתה הצדקה להצטרף למקרים אלה וכי יש לדחות את העתירה מבלי לפגוע בזכותו של כל עותר להגיש את עניינו לגופו אם יחפוץ בכך. משמעות הדבר היא כי כל עותר עדיין יכול לפנות לבית המשפט עם חששותיו הספציפיים, שכן העתירה הנוכחית לא התייחסה לנסיבות הייחודיות של עניינם. דחיית העתירה המשותפת מתבססת על ההבנה כי מצבם של העותרים שונה ומחייב בחינה נפרדת.