ת"א 37760-12-22

תקציר

בבית המשפט המחוזי בחיפה, נדונה תביעה כספית שהגיש עמי סלע (להלן: "התובע") נגד עורכות הדין ענבל ברזילי ילין ומאיה בן שושן (להלן: "הנתבעות"). התביעה נוגעת לטענות התובע כי הנתבעות הפרו את חובת הנאמנות כלפיו, פעלו במרמה, הטעו אותו ושיתפו פעולה עם בעלי מניות נוספים בחברה משותפת ("מילי חדרה אמינות בע"מ") על מנת לגזול ממנו את חלקו. הנתבעות העלו טענת התיישנות כנגד התביעה. **רקע עובדתי:** התובע הוא בעל מניות בחברת "אושר ואמינות בע"מ", אשר הינה בעלת מניות בחברה המשותפת "מילי חדרה אמינות בע"מ" (להלן: "חברת מילי"). חברת מילי הוקמה לצורך רכישת קרקע ובניית מבנה למגורים ומסחר. הנתבעות, עורכות דין שפעלו במשרדו של עו"ד דב ברזילי ז"ל (אביה של הנתבעת 1), טיפלו בענייניה השוטפים של חברת מילי. התובע טען כי הנתבעים 3 ו-4 (בעלי מניות בחברת מילי חדרה 91 בע"מ, שהיא בעלת המניות השנייה בחברת מילי) פעלו מאחורי גבו וחתמו על הסכמים הקשורים לחברה ללא ידיעתו והסכמתו, וכי הנתבעות 1 ו-2 הפרו את חובת הנאמנות כלפיו בכך שאפשרו אישור מסמכים והסכמים שונים, למרות שהתובע לא חתם עליהם. **טענות הנתבעות להתיישנות:** הנתבעות טענו כי התביעה, בהיותה תביעה כספית-נזיקית, מתיישנת בחלוף 7 שנים ממועד היווצרות עילת התביעה. לטענתן, התובע עצמו קבע כי הנזק הנטען התגבש בשנת 2000, וכי העסקאות נשוא התביעה בוצעו ונחתמו בין השנים 1997 ל-2014, כלומר, לפני יותר מ-7 שנים ממועד הגשת התביעה. הנתבעות הדגישו כי התובע לא טען בכתב התביעה לנסיבות המאריכות את מרוץ ההתיישנות, כגון "התיישנות שלא מדעת" (סעיף 8 לחוק ההתיישנות), וכי הוא מנוע מלטעון זאת לאחר שהתיישנות הועלתה כטענת הגנה בהזדמנות הראשונה. **עמדת התובע:** התובע טען כי נודע לו לראשונה על העסקאות "הלא כשרות" בשנת 2019, בעקבות הליכים משפטיים קודמים. לדבריו, רק בספטמבר 2021 פנה לבקש מסמכים, ורק לאחר התערבות עורך דינו קיבל חלק מהם, מהם גילה את היקף ה"רמאות". עוד טען כי הנתבעים הודו בקיום זכותו בכתבי ההגנה, מה שהיה מאריך את תקופת ההתיישנות. **הכרעת בית המשפט (השופטת לובנה שלאעטה חלאילה):** 1. **סיווג התביעה:** בית המשפט קבע, בהתבסס על "מבחן תוכן התביעה" (שבוחן את טיב הזכות הנתבעת ואת אופי הסעד המבוקש), כי מדובר בתביעה כספית, ולא בתביעה במקרקעין. נקודת המוצא היא שהתביעה מתיישנת בחלוף 7 שנים ממועד היווצרות העילה. זאת, למרות שהתובע ביקש גם סעד של תיקון רישום הבית המשותף, אך סעד זה נזנח על ידו, ובכל מקרה לא היה רלוונטי כלפי הנתבעות. 2. **טענת ההתיישנות:** בית המשפט קבע כי התביעה הוגשה לאחר חלוף תקופת ההתיישנות. * **התיישנות כללית:** נמצא כי כל העסקאות נשוא התביעה בוצעו לפני למעלה משבע שנים ממועד הגשת התביעה, ואף התובע עצמו קבע כי הנזק התגבש בשנת 2000. * **דחיית טענת "הגילוי המאוחר" (סעיף 8 לחוק ההתיישנות):** בית המשפט דחה את טענת התובע כי נודע לו על העסקאות רק בשנת 2019. * **היקף המעורבות של התובע:** הראיות שהוצגו, ובפרט "טופס 50" (בקשה לפטור ממס שבח) עליו חתם התובע בשנת 2003, המפרט 26 עסקאות שנעשו עד אז, ומסמכים נוספים המעידים על מעורבותו ופעילותו בענייני החברה, הובילו את בית המשפט למסקנה כי התובע ידע על העסקאות בזמן אמת. * **חתימת התובע על הסכמים מאוחרים:** נמצא כי הסכמים שנחתמו לאחר שנת 2002 (מועד החתימה על טופס 50) נחתמו גם על ידי התובע, מה שמחזק את ידיעתו. * **חוסר פירוט בתביעה:** התביעה לא פירטה את העסקאות הספציפיות, תאריכיהן, היקפן או הנזק שנגרם בגינן. התובע לא הצליח להסביר כמה עסקאות הוא תובע, וטען באופן כללי ל"גלובליות". חוסר פירוט זה, לצד התנהלותו בחקירה הנגדית, הוביל את בית המשפט לדחות את טענתו כי לא ידע על העסקאות. * **עסקאות ספציפיות (יעקב ברנע, יחידה 4):** גם ביחס לעסקאות ספציפיות בהן התמקד התובע, לא עלה בידו להוכיח את עילת התביעה או את מועד הגילוי באופן שיצדיק דחיית מרוץ ההתיישנות. * **תנאי סעיף 8 לחוק ההתיישנות:** בית המשפט קבע כי התובע לא הוכיח את התנאים המצטברים המפורטים בסעיף 8 לחוק ההתיישנות, לפיהם היעלמות העובדות מהתובע הייתה בשל סיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן. 3. **העדר עילת תביעה ויריבות (מעבר להתיישנות):** בית המשפט ציין, "למעלה מן הצורך", כי גם אם התביעה לא הייתה מתיישנת, קשיים נוספים היו עומדים בדרכו של התובע: * **מעמד התובע:** התובע אינו בעל מניות ישיר בחברת מילי, אלא בעל מניות בחברה אחרת המחזיקה במניותיה. זכות התביעה עשויה להיות נתונה לחברה עצמה או לחברת האם. * **נזק משני:** גם אם היה בעל מניות ישיר, הנזק העיקרי נגרם לחברה, והנזק לבעל המניות נחשב לנזק משני, אלא אם מדובר בתביעה נגזרת או תביעה לפי חוק ניירות ערך. * **מעורבות הנתבעות:** טענות התובע נגד הנתבעות היו כלליות ולא התבססו על מעשים ספציפיים שלהן, אלא על פעילות משרדו של עו"ד ברזילי. הנתבעות הצהירו כי מעורבותן הייתה מוגבלת (בעיקר ברישום הבית המשותף) ולא כללה את עריכת ההסכמים עצמם. * **פרשנות הסכם המייסדים:** טענת התובע כי רק חתימת שלושת הדירקטורים מחייבת את החברה נדחתה אף היא, בדומה להליך קודם, בפרשנות שהסכמי המכר הם בגדר פעילות ניהולית שוטפת הנתונה לסמכותם של מנהלי העסקים. * **חתימות על מסמכים:** חתימת התובע על מסמכים כגון רישום הבית המשותף, וכן השתתפותו הפעילה בחברה (כפי שעולה ממכתבים ותפסים), מחזקים את הידיעה וההסכמה לעסקאות. * **חוסר בהירות בנוגע לנזק:** לא הובהרו רכיבי הנזק ודרך חישובו, ולא היה ברור אם מדובר בכספים שהועברו לגורמים אחרים או בפער בתמורות שהתקבלו. **תוצאה:** בית המשפט הורה על מחיקת הסעד הנוגע לתיקון רישום הבית המשותף, וקבע כי התביעה התיישנה. התובע חויב בהוצאות הנתבעות בסך 40,000 ₪. **היבטים משפטיים וחידושים:** * **יישום מבחן תוכן התביעה לסיווג:** פסק הדין ממחיש את היישום של מבחן תוכן התביעה, הבנוי על שני רכיבים (טיב הזכות ואופי הסעד), לצורך הכרעה בשאלת סיווג תביעה לצורך התיישנות. * **חשיבות הפירוט בתביעה:** בית המשפט הדגיש שוב ושוב את החשיבות הקריטית של פירוט עובדתי בתביעה, ובפרט בהקשר של טענת התיישנות ו"גילוי מאוחר". תביעה כללית וערטילאית, גם אם מוגשת בסכום מדויק, אינה יכולה לעמוד בדרישות הדיון המשפטי. * **נטל ההוכחה על התובע בטענת "גילוי מאוחר":** פסק הדין מדגיש את נטל ההוכחה המוטל על התובע להוכיח את כל תנאי סעיף 8 לחוק ההתיישנות, הן בנוגע להיעלמות העובדות והן בנוגע לאי-יכולת למנוע אותן בזהירות סבירה. * **הכרעה בשאלת ההתיישנות כשלב מקדמי:** בית המשפט בחר להכריע בשאלת ההתיישנות בשלב מקדמי, למרות שמדובר בטענה בעלת סממנים עובדתיים, וזאת לאור היקף התביעה והמשאבים הנדרשים לבירורה, כאשר התיישנותה לכשעצמה מהווה חסם מהותי. * **השפעת הליכים קודמים:** בית המשפט התייחס לפסיקות שניתנו בהליכים קודמים, ובפרט לדחיית טענת זיוף וחוסר ידיעה, כגורמים התומכים במסקנותיו, גם אם לא היוו טענה מחייבת (השתק פלוגתא) בהכרח. * **פרשנות הסכם המייסדים:** בית המשפט דחה פרשנות מחמירה של סעיף המחייב חתימה פה אחד של כל בעלי המניות, וקבע כי פעילות ניהולית שוטפת של החברה, כמו מכירת יחידות, אינה בהכרח בגדר "עקרונות בהתקשרויותיה" המחייבים הסכמה פה אחד, אלא נכללת בסמכויות מנהלי העסקים. * **מעמד עורכי הדין:** אף שהתביעה נגד הנתבעות נדחתה בסופו של דבר מחמת התיישנות, בית המשפט עמד על כך שהטענות נגדן היו כלליות ולא התבססו על מעורבות אישית וספציפית בעסקאות עצמן, אלא בעיקר על פעילות המשרד בו עבדו.