עת"מ 33142-04-18

תקציר

העותר, החייב לעירייה סכום נכבד העולה על 1.2 מיליון שקל ארנונה, הגיש שתי עתירות נגד הליכי הגבייה של העירייה. העירייה פירטה פעולות גבייה נרחבות שננקטו נגד העותר לאורך השנים, לרבות דרישות, תזכורות, תפיסת מטלטלין ועיקולי בנקים. עם זאת, העותר טוען כי פעולות אלה לא היו אמיתיות ומתמשכות וכי חובו פקע בשל התיישנות או עיכוב בגבייה. בית המשפט קבע כי העתירות הוגשו בשיהוי וכי העירייה לא ויתרה על זכותה לגבות את החוב. מהראיות עולה כי העותר היה מודע לחובו במשך שנים, אך הגיש את העתירות רק בשנת 2018, לאחר שהעירייה הצליחה לבסוף לעקל נכסים מהם תוכל לגבות את החוב. בית המשפט הדגיש כי עקרון תום הלב מחייב כי ניסיונותיו של העותר להסדיר את חובו יתנהלו בשקידה וכי טענותיו הנוכחיות הן ניסיון ליהנות משיהוי עצמו. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי העירייה פעלה ללא דיחוי בגביית החוב, בהתחשב באופיו הגמיש של השיהוי במשפט הציבורי ובנסיבות הספציפיות של המקרה. בית המשפט דחה גם את טענות העותר לגופן, לרבות טענותיו כי הוא אינו מחזיק בנכסים מסוימים, כי השעבודים שהוטלו על נכסיו היו בלתי צודקים וכי העירייה לא מסרה לו כתב חוב וגבתה ממנו ריבית מופרזת. בית המשפט הגיע למסקנה כי יש לדחות את העתירות, בעיקר בשל השיהוי בהגשת העתירות וחוסר ההצדקה בטענותיו, והורה לו לשלם לעירייה את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך הדין.