ת"א 32166-04-20

תקציר

פסק הדין דן בסמכותו של בית דין אזורי לעבודה לדון בתביעה שהגיש עובד נגד מעסיקו. על פי סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, לבית הדין האזורי לעבודה סמכות לדון בתביעות הקשורות ליחסי עבודה, לרבות עוולות אזרחיות לפי חוק איסור לשון הרע. הדיון נסוב סביב שלושה מבחנים מרכזיים: זהות הצדדים, עילת התביעה והקשר הסיבתי בין התביעה לבין יחסי העבודה. במקרה זה, בית המשפט מגיע למסקנה כי התביעה עומדת בכל שלושת המבחנים. התובעת, שהיא עובדת, נמצאת כאחראית על הנתבעת, שכן היא בעלת תפקיד ניהולי ובעלת סמכות על הנתבעת. שנית, התביעה אכן מבוססת על חוק איסור לשון הרע. לבסוף, ההתנהלות המכפישה התרחשה במקום העבודה והייתה קשורה למעמדה המקצועי של התובעת, תוך ביסוס קשר סיבתי ליחסי העבודה. לפיכך, בית הדין קובע כי לבית הדין האזורי לעבודה סמכות בלעדית בתביעת לשון הרע. עם זאת, כתב התביעה כולל גם עילות המבוססות על חוק הגנת הפרטיות, שאין לבית הדין לעבודה סמכות לדון בהן. בית הדין דוחה את הצעת הנתבעת להעביר את התביעה כולה לבית הדין לעבודה וקובע כי הדיון יפוצל בין בית הדין לעבודה לבית הדין האזרחי. תביעת לשון הרע תידון בבית הדין האזורי לעבודה, ואילו יתר הטענות יתבררו בבית הדין האזרחי. התובע נדרש להגיש כתב תביעה מתוקן לבית הדין לעבודה בתוך 30 יום, ואילו ההליך הנוכחי בבית הדין האזרחי יעוכב עד לסיום ההליכים בבית הדין לעבודה. עוד מציין בית הדין כי בקשת הנתבעת להארכת המועד האחרון להגשת הודעת צד ג' נגד שופרסל תוכרע בהרכב בית הדין לעבודה.