ת"א 35913-03-10

תקציר

בעל נכס תבע לפנות את הדיירים בטענה שהם פולשים חסרי מעמד. הדיירים טענו למעמד של דייר מוגן. החוק קובע כי על השוכר מוטל הנטל להוכיח את תביעתו, אך כלל זה מתבטל כאשר אין מחלוקת כי השוכר החזיק בנכס זמן רב ללא הסכמי שכירות. בית המשפט מצא כי התובע לא הביא כל ראיה שתתמוך בטענתו וכי טענת הנתבעים לדיירות מוגנת הייתה עקבית ומפורטת, נתמכת בדיווח ניטרלי ממקור ראשון של עורך דין. לפיכך, קיבל בית המשפט את טענת הנתבעים. עוד טען הבעלים כי גם אם הנתבעים היו דיירים מוגנים, הם לא שילמו את דמי הדיירות המוגנת מאז רכש הבעלים את הנכס בשנת 2008, וזו עילה לפינוי. עם זאת, בית המשפט מצא כי הנתבעים לא עודכנו על שינוי הבעלות ולא התבקשו לשלם דמי שכירות על ידי הבעלים החדש, ולכן אי תשלום לא היווה עילת פינוי. יתר על כן, הבעלים הקודם פטר את הנתבעים מתשלום דמי שכירות, ופטור זה עשוי לחייב גם את הבעלים הנוכחי, סוגיה שהתובעת לא הבהירה. מאחר שלא ניתנה לנתבעים הזדמנות להתגונן מפני טענה זו, ובשל חוסר ראיות, דחה בית המשפט את תביעת הבעלים לפינוי מחמת אי תשלום. לסיכום, בית המשפט דחה את תביעת הבעלים לפינוי והורה להם לכסות את הוצאות הנתבעים, ונעתר לבקשת הנתבעים לקבלת רשות לפצל את הגנתם. פסק הדין אינו מונע מהתובעים לתבוע את דמי הדיירות המוגנת, אך עליהם לעשות זאת בנפרד.