ע"א 9612/11

תקציר

פסק הדין, שניתן על ידי המשנה לנשיאה מ' נאור ביום 17.7.2012, תואם את פסק דינו של המשנה לנשיא, הדוחה את ערעורי המערער. טענות המערער נדחו בעיקר בשל היעדר תמיכה מצד סיעות או פעילים אחרים שהיו מעורבים בהליך המקורי בבית המשפט המחוזי. נראה כי הם קיבלו את החלטת בית המשפט המחוזי, שאינה משקפת כל קיפוח לכאורה של זכויות הבחירות. ניסיונו של המערער לערער על חוקת מפלגת העבודה, שאותה סייע לנסח, צוין כסותר ולא משכנע. זאת ועוד, טענותיה הסותרות של המערערת בדבר הסכמים מדיניים ואכיפתם הודגשו כבלתי עקביות. פסק הדין מתייחס גם לסוגיה הרחבה יותר של הסכמים מדיניים, ובפרט להסכם המקיף שנחתם בקונגרס הציוני ביוני 2010. הסכם זה, המאופיין באלמנטים חוזיים וציבוריים כאחד, היווה נקודת מחלוקת מרכזית. על אף אופיו הפוליטי – שעיקרו חלוקת תפקידים בין ישויות פוליטיות – הוא נעדר מאפיין שלטוני דומיננטי, המוביל למסקנה כי יש לאכוף אותו על פי עקרונות המשפט הפרטי. עם זאת, בית המשפט בחר שלא לפסוק באופן חד-משמעי באשר לאכיפתם של הסכמים פוליטיים כאלה בתאגידים ציבוריים, והותיר שאלות אלה לדיון עתידי. בסופו של דבר, הערעורים נדחו מטעמים מהותיים אחרים, ואישרו את החלטת סגן הנשיא.