בש"פ 4358/24

תקציר

השופטת שקלה בכובד ראש את הטיעונים שהוצגו על ידי שני הצדדים ובחנה את המסמכים שהוגשו. הערעור שהגישה המדינה התקבל כמעט במלואו. ההחלטה נשוא הערעור תבוטל ותוחלף בצו פיקוח. צו זה יכלול את כל התנאים וההגבלות שביקשה המדינה, כאמור בפסק הדין, למעט קיצור תקופת הפיקוח לשלוש שנים במקום חמש השנים המבוקשות. השופטת מפרטת את הנימוקים להחלטה זו, ומדגישה את חוסר שיתוף הפעולה של המשיב עם מרכז ההערכה, המותיר בידי בית המשפט מידע מוגבל לקביעת מסוכנותם לציבור, ובפרט לקטינים ובני נוער. כתוצאה מאי שיתוף פעולה זה ומאופיין של העבירות הקודמות, בית המשפט מניח כי מסוכנותו של המשיב נותרה גבוהה. החלטת בית המשפט המחוזי לא הסתמכה על הנחה זו, והיוותה טעות בשיקול הדעת. השופט מספק ניתוח מעמיק של תהליך הפיקוח על עברייני מין והוראות חוק ההגנה על הציבור. הם מדגישים כי הליך זה, אף שהוא נבדל מההליך הפלילי, עדיין נופל בגדר המשפט הפלילי בשל אופיו ותכליתו. לסיווג זה השלכות על מעמדם המשפטי של המרכז להערכת מסוכנות והיחידה לפיקוח על עברייני מין, הנתפסים כגופים מומחים. בית המשפט אינו מחויב להמלצותיהם, אך עליו לשקול אותן בכובד ראש. תפקידו של בית המשפט במתן צו פיקוח הוא לאזן בין הגנה על הציבור לבין מזעור הפגיעה בחירותו של העבריין. השופטת מדגישה כי עברייני מין שיסרבו לשתף פעולה עם מרכז ההערכה ללא סיבה מוצדקת יזכו לתרחיש הגרוע ביותר, בהתחשב במידע המוגבל הקיים. במקרה דנן, סירובו של המשיב לשתף פעולה הביא את בית המשפט להניח כי מסוכנותם נותרה בעינה מאז ביצוע העבירות. השופט בוחן את השלכות סירובו של העבריין לעבור הערכה ומגיע למסקנה כי עמדת המדינה בנוגע להיפוך נטל ההוכחה מוצדקת. עם זאת, היפוך זה חל רק על הערכת המסוכנות ולא על קביעת תנאי הפיקוח. הקשר בין סכנה לבין צו הפיקוח מחייב התייחסות כוללת. על יסוד ההנחה כי לא השתנתה מסוכנותו של המשיב, מקבל השופט את המלצות המדינה לצו פיקוח בשינויים מסוימים. הצו יכלול את כל התנאים המומלצים, למעט משך הזמן שייקבע לשלוש שנים, שבמהלכן תהיה למשיב הזדמנות להקל בתנאים אם יסכים לעבור הערכה. הצו ייכנס לתוקף רטרואקטיבית ממועד מתן הוראת השעה שהוציא בית המשפט המחוזי.