רמ"ש 52261-07-20

תקציר

הערעור מערער על החלטת בית המשפט המחוזי להעניק למשיב ארכות לביצוע התחייבויות כספיות על פי פסק דין. פסק הדין אישר הסכם פשרה בין הצדדים, והעניק למשיב 120 יום לרכוש את זכויותיו של המערער בנכס. המשיב לא עשה כן, מה שהוביל את המערערת לבקש מינוי כונס נכסים למכירת הנכס. בית המשפט המחוזי נתן למשיב מספר ארכות ללא בקשתו וביסס את החלטתו על תקנות שעת חירום בעניין הקורונה, תוך שהוא מוצא כי הן חלות על התיק ומצדיקות את השיהוי. עם זאת, השופט פסק לטובת הערעור, וקבע כי תקנות שעת חירום אינן חלות על המועדים המדויקים שנקבעו בהחלטה שיפוטית. יתר על כן, המשיב לא ביקש ארכות כלשהן והנסיבות אינן מצדיקות זאת. השופט הדגיש כי הסכמי פשרה שקיבלו תוקף של פסק דין צריכים להתבצע בדייקנות, ולבית המשפט המחוזי אין סמכות לשנות את מועד הביצוע ללא הסכמה. נימוקי המשיב, לרבות המגפה, השבתת המשק ואובדן מקומות העבודה, לא היו מספיקים כדי להצדיק את העיכוב. לפיכך, החלטת בית המשפט המחוזי בוטלה, והצדדים הונחו לחזור לבית המשפט קמא לצורך מינוי כונס נכסים שיפקח על מכירת הנכס כמפורט בפסק הדין. המשיב חויב לכסות את הוצאותיו המשפטיות של המערער.