בג"צ 174/88

תקציר

בג"ץ דן במחלוקת הנוגעת להפקעת מקרקעין השייכים לעותרת בתחומי המועצה המקומית גבעת שמואל. הקרקע, שיועדה בתחילה לצורכי ציבור בתוכנית מתאר משנת 1962, נותרה בלתי מופקעת במשך יותר מ-26 שנים. בית המשפט הדגיש את זכות היסוד לקניין, וקבע כי אין לפגוע בה מעבר לסביר. בעוד המועצה המקומית טענה כי יש לחשב את לוח הזמנים להפקעה על פי תוכנית מאוחרת יותר משנת 1972, בית המשפט מצא את העיכוב בלתי סביר, וטען כי המועצה זנחה את כוונת ההפקעה. דעת הרוב של השופטת א' חלימה העדיפה להפוך את הצו המותנה למוחלט, ובכך להגן על זכויות הקניין של העותר. מנגד, השופט י' בך התנגד והציע לזרז את ההפקעה, תוך שהוא מדגיש את ידיעת העותר על הייעוד הציבורי בעת רכישת הקרקע ואת הצורך להתחשב באינטרס הציבורי ובצרכים המקומיים. למרות היעדר חוק ישראלי מפורש בדומה לחקיקה הבריטית לאכיפת לוחות זמנים נוקשים להפקעות, פסק הרוב לאכוף את הצו, ובכך הביע את מורת רוחו מהעיכוב המוגזם. ההחלטה מחייבת את המשיבים לפצות את העותר, ומחזקת את התפיסה כי חוסר מעש ממושך בנושא ההפקעות פוגע בזכות הקניין של האזרחים ופוגע בעקיפין ברווחת הציבור.