בש"פ 3612/15

תקציר

המערער במקרה זה ערער על החלטת בית המשפט המחוזי להאריך את מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, בטענה כי היה על בית המשפט לבחון חלופות מעצר ולהורות על תסקיר מעצר. שופט בית המשפט העליון קבע כי מאחר שהמערער הפר צו של בית המשפט לענייני משפחה בעניין המשמורת על בנותיו, נמלט מהארץ וניסה לשבש את הליכי המשפט בכך ששכנע לכאורה את אחיו למסור עדות שקר על מקום הימצאו, קיים סיכון ממשי שימשיך לחמוק מן הדין. השופט הוסיף וקבע כי עילות המעצר של המערער הן כה חזקות עד כי לא ניתן להתגבר עליהן באמצעים חלופיים, ולכן הצורך בתסקיר מעצר מתייתר את הצורך. לפיכך, דחה השופט את הערעור, ואישר את החלטת בית המשפט המחוזי להאריך את מעצרו של המערער מבלי לבחון חלופות. פסק דין זה מחזק את הגישה הדו-שלבית, שבה בית המשפט בוחן תחילה את האפשרות לשלול עילות מעצר ועובר לבחון חלופות קונקרטיות רק אם השלב הראשוני מניב תוצאה חיובית. במקרה דנן, הגיע השופט למסקנה כי צירוף הגורמים מציג נסיבה חריגה שבה גישה גמישה הביאה לדחיית בקשת המערער לתסקיר מעצר ולקיום מעצרו.