ת"פ 66313-12-15

תקציר

פסק הדין דן בהיבטים המשפטיים של צירוף או הפרדת נאשמים במשפט פלילי בהתבסס על סעיפים 86 ו-87 לחוק סדר הדין הפלילי. החוק מתיר הכללת נאשמים אם האישומים נגדם מהווים פרשה אחת. על בית המשפט לבחון את התאמת השילוב לחוק, ואם יימצא לנכון, להפריד בין הנאשמים ללא בדיקה נוספת. אם השילוב הוא חוקי, על בית המשפט לעבור לשלב שני ולאזן בין הפגיעה הפוטנציאלית בהגנת הנאשמים לבין שיקולים התומכים במשפט משותף, כגון צדק מהותי, והשיקולים הטקטיים של התביעה. במקרה זה, כתב האישום מייחס למספר נאשמים עבירות שונות. חלק מהנאשמים ביקשו להפריד את משפטם מהנאשמים האחרים. בית המשפט מצא כי בעוד שהקשר בין סעיפי האישום עמד בדרישות החוק למשפט משותף, הפרדת משפטם של נאשמים 16 עד 21 הייתה מוצדקת בשל מורכבות כתב האישום, ריבוי העבירות והנאשמים והאופי הארוך והמורכב הצפוי של ההליך. חוסר יכולתה של התביעה להתחייב למספר מצומצם של מפגשים עבור נאשמים אלה, חומרתם הנמוכה של האישומים המיוחסים להם ותפקידם השולי בכתב האישום תמכו בהחלטה זו. בנוסף, בית המשפט שקל את הסיכון שבהחלטות סותרות ומצא כי ניתן למתן אותו, ושיקוליה הטקטיים של התביעה גברו על הפגיעה המהותית בזכויות הנאשמים ובהגנתם. לפיכך הורה בית המשפט על הפרדת המשפט לנאשמים 16 עד 21 והגשת כתב אישום נפרד בעניינם. החלטה זו התקבלה כדי להימנע מגרימת נזק ועומס מופרזים, מה גם שבהיעדר המצטרף, סביר להניח שעניינם לא יידון בבית המשפט המחוזי.