ע"א 3/56

תקציר

פקודת שוט-פויות קובעת כי התנהגות בלתי הוגנת של בורר היא עילה לביטול פסק בורר, אך אין בה כדי להצדיק סירוב לאכוף את פסק הבוררות. התנהגות בלתי הוגנת יכולה לשמש כהגנה רק אם מערערים על פסק הבוררות בבית המשפט, ולא ניתן להפעיל אותה על ידי צד שהמשיך להשתתף בהליך הבוררות לאחר שנודע לו על כך. במקרה דנן, ניסיונו של המשיב לפסוק לטובת המערער בעילה של התנהלותו הבלתי הוגנת לכאורה של הבורר נכשל משום שהמשיב עצמו יזם שיחות עם הבורר. שתיקתה של השופטת ביחס לבקשה לביטול פסק הבוררות התפרשה כקבלת הבקשה, אך ההתנהגות הבלתי הוגנת לכאורה לא הצדיקה את ביטול פסק הבוררות. בית המשפט דחה גם את הטענה כי הבורר נעדר סמכות בשל חוסר תקפותו של חוזה השותפות, שכן הסכם הבוררות הסמיך את הבורר להחליט האם התקיימו יחסים חוזיים בין הצדדים. הסכם הבוררות, גם אם הוא כלול באותו מסמך כמו החוזה, יכול להתקיים בנפרד מהחוזה. כוונת הצדדים לשמור על תוקפו של הסכם הבוררות, גם אם החוזה שנוי במחלוקת, התבטאה בהתנהלותם במהלך הליך הבוררות. לבסוף, בית המשפט לא מצא כל טעות בפסק הבורר שתצדיק את ביטולו. לפיכך, הערעור התקבל, פסק דינו של בית המשפט המחוזי בוטל, ולמערערת ניתנה רשות לאכוף את פסק הבורר.