ע"פ 1/52

תקציר

פסק הדין דן ביסודות שעל בית המשפט למצוא כדי להרשיע אדם בגרימת מותו של אחר על ידי מעשה פסול לפי סעיף 212 לפקודת סדר העונשין, 1936. המקרה המדובר סובב סביב מנהל עבודה, שמואל דויטש, שתיקן גגות באשתאול. דויטש הוזהר מפני סכנת מפולת באתר העבודה, אך לא שעה לאזהרה ושני פועלים נהרגו כתוצאה מכך. בית הדין קבע כי דויטש לא מילא את חובת הזהירות שלו כלפי העובדים לפי סעיף 231 לפקודה וכי מעשיו מהווים רשלנות רבתי. עם זאת, הגדרת "מחדל שלא כדין" בסעיף 217 לפקודה אינה ברורה וכוונת המחוקק קשה לפענוח. למונח "רשלנות" בפרט יש הוראות שונות ויש להבין את המשמעות בהקשר שבו הוא משמש. במקרה זה, הרשלנות מתייחסת לעוולה האזרחית של אי נקיטת זהירות ראויה, המחייבת את בית המשפט לערוך חקירה אובייקטיבית. בנוסף, המונח "אשם" בסעיף 217 מתייחס הן לרשלנות חמורה והן לפזיזות. לכן, כדי להרשיע את דויטש בהריגה, על התביעה להוכיח הן רשלנות חמורה והן פזיזות. מאחר שממצאי השופט מבססים את שני היסודות הללו, הערעור על ההרשעה נדחה. עם זאת, בהתחשב בזמן שחלף מאז האירוע, העונש שונה לקנס של 400 ל"י או שלושה חודשי מאסר במקרה של אי תשלום.