ע"א 2473/07

תקציר

פסק הדין דן בחסינות שופטים מפני תביעות בגין מעשים שנעשו תוך מילוי תפקידם השיפוטי. סעיף 8 לפקודת הנזיקין מעניק לשופטים חסינות מפני תביעות רשלנות אך לא מפני מעשי זדון. השאלה היא האם חסינות זו היא מהותית או פרוצדורלית, וכיצד מאזנים בין עקרון הסעד לנפגעים לבין האינטרס הציבורי בפעולה שיפוטית ללא מורא. חלק מהחוקרים טוענים לחסינות פרוצדורלית, שתאפשר תביעות עקיפות נגד המדינה בגין פעולות שיפוטיות, בעוד שאחרים תומכים בתביעות ישירות. פסק הדין בוחן האם יש להטיל אחריות אישית על שופטים ואת המקרים שבהם ניתן להגיש תביעות נגד המדינה בגין פעולות שיפוטיות, תוך שהוא נוטה לעמדה כי החסינות היא פרוצדורלית וכי ניתן לתבוע את המדינה רק בגין פעולות בלתי מורשות בזדון או במודע של שופטים. הדיון מתעמק גם בהשלכות פסק הדין בעניין פרידמן, המרחיב את היקף האחריות, ובקושי להגדיר "רשלנות רבתי". במקרה הספציפי, הערעור מערער על החלטת בית משפט קמא להטיל על המדינה אחריות למעשיו של השופט טלגם. מסקנת פסק הדין היא כי מעשיו של השופט טלגם אינם מהווים רשלנות רבתי, וכי פסק דינו של בית משפט קמא בטל. תחת זאת, מודגש כי יש לחזק את מערכת המשפט מפני התקפות של בעלי דין, ולהגן על עצמאותה של הרשות השופטת. הערעור מתקבל, ועל המשיב להשיב למערער את כל הסכומים שהתקבלו בעקבות פסק דינו של בית משפט קמא. כל צד אחראי לשכר הטרחה שלו, והמדינה צפויה לנהל משא ומתן על תוכנית פירעון מתאימה.