עב"ל 490/09

תקציר

בית הדין דחה את תביעת המערערת להכרה בפגיעה בעבודה באמצעות תיאוריית המיקרוטראומה, בשל היעדר ראיות העומדות באמות המידה המשפטיות הנדרשות. על פי העקרונות שנקבעו בתקדים, על מנת שתנאי יוכר כפגיעה בעבודה לפי תיאוריה זו, יש להוכיח כי אירעו פגיעות זעירות וזהות, שכל אחת מהן גרמה לנזק מצטבר המוביל במצטבר לנזק משמעותי. במקרה זה, בית המשפט לא מצא הוכחה לנזק חוזר וזהה. על אף שהמערער חווה מאמץ גופני ניכר בעבודתם, לרבות הרמת משקולות כבדות, מאמצים אלה לא היוו את הפעולות הספציפיות המשוכפלות הדרושות כדי לעמוד בקריטריונים של מיקרוטראומה. בית המשפט ציין כי העבודה המתוארת כללה פעילויות גופניות מגוונות שאינן עולות בקנה אחד עם דרישות תיאוריית המיקרוטראומה. גם בהתחשב בבעיות בתרגום העדות, קבע בית המשפט כי אין להן כל השפעה על התוצאה, שכן הפעולות המתוארות לא היו מן הסוג החוזר ונשנה הדרוש להצלחת התביעה. משכך, הערעור נדחה, ולא ניתן צו להוצאות.