תא"ק 49043-11-11

תקציר

הנתבע חויב לסלק את ידם ממקרקעי הציבור שבבעלות התובע ללא תנאי בתוך חודשיים, ולמעשה לפנות אותם מהנכסים המדוברים. קביעה זו מתבססת על כך שהנאשם תופס שלא כדין את הקרקעות הציבוריות האמורות – המתוארות כחלקות 11 ו-14 – ללא רשות וללא פיצוי מזה מספר שנים, ובמקרים מסוימים אף עשרות שנים. בית המשפט מצא כי לתובע, כבעלים החוקיים של הנכסים, יש זכות לדרוש את מסירת הקרקע, מה גם שמדובר בקרקע ציבורית, וידיהם היו מלאות בעבודה מול פולשים אחרים. יתר על כן, הנתבעים לא הביאו ראיות מספיקות כדי לתמוך בטענתם בדבר רשות או סמכות משתמעת לתפוס את המקרקעין הנדונים. גם אם היה ניתן היתר כזה, הוא היה מתבטל כאשר התובע הביע את רצונו לפנות את הנתבע, מה גם שההיתר ניתן מלכתחילה בעל פה וללא כל תמורה. לבסוף, קבע בית המשפט כי תביעת הנתבע לפיצוי בגין השקעות שבוצעו במקרקעין אינה מוצדקת, שכן לא הובאו ראיות התומכות בטענות אלה, וממילא ההשקעות נעשו לטובתו של הנתבע עצמו. מנגד, תינתן לתובע רשות לפצל את הסעד ולהגיש תביעה נפרדת לתשלום דמי שימוש מתאימים. הנתבע חויב לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ₪.