דב"ע לז/2 - 0

תקציר

פסק הדין דן בתביעת היורשים נגד המוסד לביטוח לאומי לתשלום הפרשי קצבאות ששולמו לאמם המנוחה. בית המשפט דחה את התביעה, והסכים עם המוסד כי הזכות לגמלה אינה עוברת בירושה, כאמור בסעיף 135(ג) לחוק הביטוח הלאומי. היורשים טענו כי תביעתם היא לחוב רגיל הנובע מטעות המכון, ולא למימוש זכות הטבה, אך בית המשפט דחה פרשנות זו. החוק ותיקוניו נבחנו, ונמצא כי כוונת המחוקק הייתה להפריש הטבות לשאירים או לתלויים במבוטח, ולא ליורשים. בנוסף, בית המשפט הבחין את המקרה מפסקי דין קודמים של בית המשפט העליון בנוגע לחוק נכים מרדיפות הנאצים, והדגיש כי חוק הביטוח הלאומי מתייחס באופן ספציפי למצב בו זכאי נפטר מבלי לגבות את גמלתו. לבסוף אישר בית הדין כי אין לו סמכות לדון בתביעות חוב רגילות נגד המכון, וכי עניינים אלה נופלים בגדר סמכותו של בית הדין לעבודה. משכך, הערעור נדחה, והחלטת בית המשפט המחוזי לדחות את התביעה התקבלה.