ע"א 35498-03-10

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פסק דין חלקי בתיק אזרחי מורכב שעניינו הסכם שכירות. עיקרי פסק הדין הם כדלקמן: - בית המשפט מצדד בטענת התובעים כי הפיצוי המוסכם בגין עיכוב הפינוי צריך לעמוד, אך מפחית את התעריף היומי מ-100 דולר ל-60 דולר, החל מ-28 בפברואר 2007 ועד 24 בינואר 2008. שיעור מופחת זה חל גם על חיוביהם של המשיבים 4 עד 6, שהם ערבים ככל הנראה. הסכום יותאם לשער החליפין החל מיום 24 בינואר 2008, והריבית וההצמדה יחושבו בהתאם לחוק הישראלי. - התובעים נדרשים להשיב כל סכום ששולם על ידי המערערת ו/או המשיבים 4-6 העולה על הסכומים המחושבים החדשים, לרבות הפרשי הצמדה וריבית ממועד תשלום היתר. - הפסיקה המקורית בעניין הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין עומדת בעינה, אך כעת נדרשים התובעים לשלם למערער 11,600 ₪ נוספים שכר טרחת עורך דין. - יש לחלוק את פסק הדין עם באי כוח הצדדים, וההפקדה שביצע המערער באמצעות בא כוחו תוחזר לו. פסק דין זה נובע ממחלוקת על הסכם שכירות, כאשר התובעים דורשים פיצוי יומי בגין פינויו המאוחר של הנתבע. בית המשפט קבע כי הפיצוי המוסכם הוא סביר, אך הפחית אותו בשל היעדר פרופורציה סבירה לנזק הצפוי. פסק הדין מתייחס גם להשלכות על הערבים (המשיבים 6-4) ומדגיש את הצורך בניסוח זהיר של תנאי החוזה, בפרט בכל הנוגע לסכומי הפיצויים. פסק הדין בערעור מצביע על שיקול דעתו של בית המשפט להתערב במקרים כאלה ולהפחית פיצויים מוסכמים, המופעל במשורה. ככלל, פסק דין זה נוטה לטובת עמדת התובעים אך כולל הפחתה משמעותית בסכומים שנפסקו, יחד עם הוראות ספציפיות להחזרם במקרה של תשלומי יתר.