סע"ש 51889-09-14

תקציר

התובעות, מרים סעדיה ואורנית אביר, תבעו את מעסיקתן לשעבר, הנתבעת, בגין טענות שונות הנובעות מהעסקתן וסיום העסקתן. סעדיה תבעה 7,896 ש"ח גמול שעות נוספות עבור התקופה הראשונה להעסקתה, כאשר לא קיבלה דוחות נוכחות. מאחר שהנתבעת לא חלקה על שעות העבודה, פסק לה בית המשפט את מלוא הסכום הנתבע. עבור תקופת ההעסקה השנייה תבע סעדיה 29,411 ש"ח עבור שעות נוספות ודמי חגים. עם זאת, מאחר שדוחות הנוכחות שהגישה באופן אלקטרוני נמצאו בלתי מהימנים, ולא היו ראיות אחרות לשעות העבודה, טענה זו נדחתה. היא גם תבעה פיצויים בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה של המעסיק, ונפסקו לה 2,953 ש"ח ו-1,486 ש"ח עבור תקופת העבודה הראשונה והשנייה, בהתאמה. בנוסף, סעדיה תבעה פיצוי בגין ימי המחלה הצבורים אך שלא נוצלו, ובית המשפט פסק לה 5,360 שקל. השופטת פסקה לטובתה גם בנוגע לתביעה בגין אי מתן קרן השתלמות, פסיקת 9,188 שקל, ואי מתן הודעה מוקדמת על תנאי העסקה, ופסק פיצויים לדוגמה בסך 5,000 שקל. לבסוף, בית המשפט הורה לנתבעת לשלם 4,765 ₪ פיצויי פיטורים, אשר עוכבו עקב איחור בתשלום. עביר תבעה ונפסק לה פיצוי בסך 50,000 שקל בגין פיטורים שלא כדין, שכן פוטרה ללא שימוע ובאופן שרירותי. בית הדין פסק לטובתה גם בנוגע לתביעות לגמול שעות נוספות (19,740 ש"ח) ולתשלום עבור עבודה במנוחה שבועית ובחגים (10,545 ש"ח), וקבע כי חוק שעות עבודה ומנוחה חל עליה. אביר הצליחה גם בתביעתה לפדיון חופשה שנתית, בה זכתה ב-7,200 שקל, ובתשלומי ותק נוספים (3,135 שקל). תביעות הנתבעת לקיזוז נדחו, והיא חויבה לשלם לסעדיה 5,000 שקל ולאביר 7,500 שקל הוצאות משפט.