ע"א 4294/97

תקציר

בית המשפט העליון קבע כי בנק, ששועבד על ידי לקוחותיו תיק השקעות כבטוחה להלוואה, רשאי לממש את המשכון ולמכור את מניות הלקוחות ללא צו בית משפט או צו הוצאה לפועל, כחריג לכלל. המניות המדוברות לא נרשמו על שם הלקוחות אלא על שם חברה רושמת, וללקוחות הייתה זכות להירשם כבעלי מניות. בית המשפט קבע כי הבנק יכול לממש זכות זו של לקוחותיו ולמכור את המניות כפי שהלקוחות יכלו לעשות בעצמם, שכן המשכון הוא זכות. זאת ועוד, בית המשפט הסביר כי תכליתו של החריג החקיקתי המאפשר מימוש עצמי של משכון ללא התערבות בית המשפט הייתה להגן הן על האינטרסים של הבנק והן על האינטרסים של נושים אחרים, ותכלית זו שירתה במקרה הנדון. לפיכך, שני הערעורים שערערו על זכותו של הבנק למכור את המניות ללא צו בית משפט נדחו. הלקוחות חויבו לשלם את הוצאות המשפט של הבנק, כולל שכר טרחת עורך דין, בסך 10,000 שקל כל אחד.