ת"א 72910-10-18

תקציר

גזר דין זה נובע מאירוע דקירה שהתרחש בערב ראש השנה 2006/2007, בו נעצר ונכלא התובע, נורסיטוב סרבר, בגין החזקת סכין, שיבוש הליכי משפט וחבלה בכוונה, יחד עם נאשם נוסף, בוריס ניסימוב, שהורשע בפציעה. עם זאת, בעקבות עדותו של עד בתיק אחר, התגלו ראיות חדשות, שהובילו את המדינה להסכים לעיכוב ביצוע ולאחר מכן לבטל את האישומים נגד סרבר, מה שהוביל לשחרורו בשנת 2011. לאחר מכן הגיש סרבר תביעת פיצויים נגד המדינה, בטענה להפרת זכויותיו ותבע פיצויים בסך 50 אלף שקל. המדינה טענה כי הטענה התיישנה וכי סרבר היה מודע לחפותו עוד קודם לכן, מה שתרם למאסרו הממושך. בנוסף, טענה המדינה כי בחירתו המודעת של סרבר לשמור על זכות השתיקה ולא לשתף פעולה במהלך החקירה ושקריו בבית המשפט הובילו להרשעתו. השופט סקר בהרחבה את הראיות והעדויות, וציין כי מספר גורמים, כולל הקורבן, שיקרו במהלך החקירה והמשפט הראשוניים. נמצא כי סרבר וניסימוב הכירו את הדוקר בפועל, רוסלן יושייב, והסתירו במכוון את זהותו ובחרו שלא למסור את שמו גם לאחר שחרורם ממעצר. הקורבן, קונסטנטין אגאייב, השתתף גם הוא בהונאה זו, קיבל פיצוי כספי מיושייב ושיקר במהלך עדותו. השופט הגיע למסקנה כי המדינה לא הפרה את חובת הזהירות שהוטלה עליה כלפי סרבר; במקום זאת, סרבר והצדדים האחרים עסקו בפעולה מכוונת כדי לעזור ליושייב לחמוק מעונש. עוד הדגישה השופטת כי החלטתו של סרבר שלא לתבוע את הצדדים האחרים, ובהם יושייב, מעידה על חששו מהתוצאה ועל אחריותו החלקית. בסופו של דבר דחה השופט את תביעתו של סרבר לפיצויים, וקבע כי המדינה אינה אחראית למאסרו, שנבע ממעשיהם של אחרים. השופט גם הורה לצדדים השלישיים, בהם הקורבן, הנאשם השני והדוקר, לשלם למדינה הוצאות בסך 35 אלף שקל, ביחד ולחוד, בשל קנוניתם ועדויות השקר שלהם. פסק דין זה, שניתן בפברואר 2023, הדגיש את תפקידם של התובע וצדדים שלישיים בשיבוש הליכי משפט ואישר את חסינות המדינה מפני תביעות רשלנות בנסיבות העניין.