רע"א 10320/09

תקציר

פסק הדין דוחה את הבקשה לערעור על החלטת בוררות, גם מבלי להתחשב בתגובת המשיבים, תוך הדגשה כי רשות ערעור בענייני בוררות ניתנת רק במקרים חריגים הנוגעים לסוגיות משפטיות או ציבוריות רחבות יותר או כדי למנוע עיוות דין. בית המשפט לא מצא חריג כזה או עיוות דין במקרה זה. החלטת בית המשפט המחוזי התקבלה, וקבעה כי הבורר לא חרג מסמכותו מאחר שהצדדים השלימו עם התנהלות הליך הבוררות, ובכך מנע מהמבקש לערער עליו לאחר פסק הבוררות. במהלך הבוררות, הפעולות שננקטו, כגון פנייה לנטע ליפשיץ בע"מ, היו לטובת המבקש, ובכך שללו עוד יותר את הטענות כנגד התנהלות הבורר. בית המשפט דחה גם את הטענה כי הופר צו עיכוב ביצוע הליכי בוררות, וציין את אי נקיטת ההליכים הנאותים להגשת בקשה כזו. בית המשפט הדגיש כי הפרה מהותית של כללי הצדק הטבעי, ולא פורמלית, תצדיק את ביטול פסק הבוררות, מה שלא היה המקרה כאן. למרות שההליכים היו לא טיפוסיים, הצדדים הסכימו להליך. למבקש ניתנו הזדמנויות לגייס כספים, שלא צלחו, והפגישות התקיימו רק לאחר שניסיונות אלה נכשלו. בסופו של דבר, פסק הדין קבע כי לא נגרם עיוות דין, בהתאם לסעיף 26(א) לחוק הבוררות, המאפשר לדחות בקשת ביטול ללא עוול מהותי. לפיכך, הבקשה נדחתה מבלי להטיל הוצאות, שכן לא התבקשה מענה.