ת"א 315/97

תקציר

התיק סובב סביב תאונת דרכים שהובילה למותו של הנהג, שעבד כיועץ משפטי קונסולרי בשגרירות גרמניה בישראל. פוליסת הביטוח המדוברת הונפקה בגרמניה על ידי אליאנץ לכיסוי רכב בבעלות שגרירות גרמניה, והתאונה אירעה בישראל. השאלה המרכזית הייתה האם פוליסת הביטוח מספקת ביטוח אישי לנהג או רק ביטוח אחריות כלפי צד ג', אשר ישפיע באופן משמעותי על הפיצוי המגיע לתלויים או ליורשים של הנהג המנוח. היה על בית המשפט לקבוע את הדין החל על חוזה הביטוח ולפרש את הוראות הפוליסה, ובפרט את הביטוי "ביטוח חובה". השופט קבע כי הדין הישראלי חל על חוזה הביטוח. הם פירשו את פוליסת הביטוח לטובת התובעים, ומצאו כי הציפיות הסבירות של המבוטח, לצד היעדר תנאי בולט ומפורש המפרט את היקף הכיסוי, הצביעו על כיסוי נזקי המנוח. משכך, חויבה אליאנץ לפצות את התובעים על פי חוק הפיצויים. באשר לנזקים, התובעים היו זכאים לפיצוי כתלויים או כיורשים, לפי הגבוה מביניהם. בית המשפט חישב את הפיצוי בהתבסס על אובדן השתכרותו של המנוח, אובדן התמיכה של התלויים והפסדים כספיים אחרים, לרבות אובדן שירותיו של האב ותביעות העיזבון. ניכויים נעשו עבור תגמולי ביטוח סוציאלי שהתקבלו מממשלת גרמניה. בסופו של דבר, התביעה נגד אליאנץ התקבלה, והחברה חויבה לשלם לתובעים את הסכומים המחושבים, בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין. בינתיים נדחו הטענות נגד הנתבעים האחרים.