ע"א 62/58

תקציר

פסק הדין עוסק בערעור שהגיש פקיד השומה על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו להפחית שומה שנערכה על נישום בשם מרדכי בץ, שלא הגיש הצהרה על הכנסותיו. פקיד השומה העריך במקור את הכנסתו של הנישום לשנת המס 1954 בסך 10,000 ש"ח, אך הנישום ערער בטענה שהשומה אינה נכונה. פקיד השומה דחה את ערעור הנישום, בנימוק של ספרים לא מהימנים שניהל הנישום. התיק הגיע לבית המשפט המחוזי, שגם הוא מצא כי הספרים אינם מספקים. עם זאת, השופט המשיך לבחון את שיטות החישוב בהן נקט פקיד השומה וצמצם את השומה באופן משמעותי. פקיד השומה ערער על החלטה זו לבית המשפט העליון, בטענה כי השופט חרג מסמכותו כערכאת ערעור וכי הערכתם אינה מוצדקת יותר משלו. בית המשפט העליון הסכים עם פקיד השומה וקבע כי לשופט לא היה שיקול דעת להחליף את שיקול דעתו שלו בזה של פקיד השומה, במיוחד כאשר הנישום לא ניהל ספרים מהימנים. בית המשפט ציין כי שומה בנסיבות אלה יכולה להיות רק ניחוש, ופקיד השומה, בהיותו בקיא בפרקטיקות מסחריות, היה מצויד טוב יותר לבצע שומה כזו. השומה המקורית של פקיד השומה הוחזרה, והנישום חויב לשלם 200 ש"ח הוצאות ערעור.