ת"א 966/92

תקציר

הבנק המשיב הגיש תביעה נגד הלקוחות בנוגע לניהול חשבונותיהם. במסגרת ההליך המקדמי ביקשו הלקוחות גילוי דוח ביקורת פנימית וגילוי תצהירו. הבנק סירב בנימוק של סודיות ופסילה כראיה, תוך הסתמכות על סעיף 10 לחוק הביקורת הפנימית. הלקוחות ביקשו גם דו"ח בנק ישראל הנוגע לביקורת הבנק, אך הבנק התנגד בהסתמך על סעיף 15א לפקודת הבנקאות. בית המשפט פסק לטובת הלקוחות, וקבע כי חומרים שהוכנו למשפט – לרבות ביקורת פנימית – אינם חסויים לחלוטין, במיוחד אם היו שגרתיים ולא נערכו אך ורק לקראת הליכים משפטיים. למרות שסעיף 10 לחוק הביקורת הפנימית פוסל דוחות כראיות, הוא אינו מקנה חיסיון, והלקוחות זכאים לעיין בהם. כמו כן, סעיף 15א לפקודת הבנקאות חל רק על עובדי בנק ישראל ואינו אוסר עליהם להעיד בבית המשפט. לכן, על הבנק לחשוף את הדוחות המבוקשים, תוך כפילויות כדי להגן על פרטיותם של לקוחות אחרים, והלקוחות יכולים להשתמש בהם רק לצורך ההליך המשפטי. הבנק חויב לשאת בהוצאות הבקשה של הלקוחות, שהוגבלו ל-3,000 שקל בתוספת מע"מ.