ע"ש 484/92

תקציר

בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו הכריע בעתירה שערערה על החלטת ועדת השחרורים לשלול שחרור מוקדם מאסיר המרצה עונש מאסר בגין ריגול בעילה של מחלה מתמדת. בית המשפט קבע כי ועדת השחרורים שגתה בכך שלא אפשרה לעותר לחקור עדים בחקירה נגדית ופירשה את המונח "תחלואה מתמדת" באופן צר מדי. נמצא כי החלטת הוועדה סותרת את הראיות הרפואיות שהוצגו ומסתמכת יתר על המידה על שיקולים של טובת הציבור וביטחון המדינה. עם זאת, בית המשפט הדגיש את תפקידו המצומצם בבחינת החלטות ועדת השחרורים וקבע כי הוא אינו יושב כערכאת ערעור. במקום זאת, היא יכולה להתערב רק במקרים שבהם החלטת ועדת השחרורים חרגה ממגוון רחב של שיקולים סבירים. בית המשפט קבע כי יש להחזיר את עניינו של העותר לוועדת השחרורים לדיון מחודש, תוך מתן אפשרות לחקירה נגדית של עדים והתחשבות בפרשנות של "תחלואה מתמדת". כמו כן הונחה הוועד לשקול מחדש את החלטתו לאור עובדות חדשות, לרבות חופשותיו הקודמות של העותר, שינויים בברית-המועצות והאפשרות המוסכמת להשתחרר לאחר ריצוי שני שלישים מעונשו. החלטה זו נועדה להבטיח הליך הוגן ותוצאה סבירה לבקשת העותר לשחרור מוקדם.