ת"א 29564-05-18

תקציר

התובע, שרכש מקרקעין בחיזמא, מבקש סעד הצהרתי להקמת זכויות בעלות כנגד הנתבעים, לרבות האפוטרופוס לנכסי נפקדים. הקרקע המדוברת נרשמה על שם הנתבעים על פי לשכת רישום המקרקעין בתקופת השלטון הירדני. לאחר השתלטות ישראל על השטח בשנת 1967, חל עליו חוק נכסי נפקדים, המעניק נכסי נפקדים לאפוטרופוס. התובע טוען כי הקרקע נמכרה לקודמו בשנת 1963, ובכך הפך אותו לבעלים החוקי ומייתר את טענת האפוטרופוס לחסרת תוקף. הסוגיה המרכזית היא אמיתות הסכמי הרכישה משנת 1963, אשר הגרפולוג המומחה מטעם התובעת סבור כי הסתברות של 80% לא זויפו. עם זאת, מומחה הנתבעת מעלה ספקות לגבי אמיתות המסמכים, והתובע אינו מביא ראיות משכנעות כדי לעמוד בסטנדרט ההוכחה הנדרש מעבר לספק סביר. יתר על כן, המוכרים הנטענים לא נקטו כל פעולה לרישום הקרקע על שמם במשך למעלה מחמישה עשורים, ולא הוצגו עדים שיאששו את טענות הבעלות של התובעת. בית המשפט מוצא כי התובע לא הצליח לבסס את טענותיו ודוחה את התביעה. כתוצאה מכך, הקרקע מסווגת כנכסי נפקדים ומוקנית לאפוטרופוס. התובע חויב בהוצאות הנתבע, לרבות שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪.