ע"א 19/08

תקציר

פסק הדין מתמקד בסירובו של בנק לכבד שורה של שיקים, בעיקר בשל סוגיות הנוגעות לעיתוי הפיקדונות והקפדה על הוראות בנקאיות חוקיות. בית המשפט בחן מספר שיקים, ביניהם שיק מס' 7, אשר נדחה ללא מחלוקת רבה בשל היעדר תביעה שאינה מסגרת אשראי. המבקשים טענו כי בעת הסירוב הפקידו שיקים ומזומנים, דבר המחייב את הבנק לכבד את השיקים. עם זאת, בית המשפט הבהיר את ההבחנה בין שיק להפקדת מזומן, תוך שהוא מפנה להוראות הבנקאות (שירות לקוחות) הקובעות חלון זמן של שלושה ימים עד שהשיק יהפוך לזיכוי סופי בחשבון. נקבע כי סירוב הבנק לכבד שיקים כנגד שיקים של צדדים ג' היה כדין, שכן שיקים מצדדים שלישיים לא נחשבו לזיכוי סופי עד חלוף התקופה הנקובה. ביחס להפקדות במזומן בגין שיקים 8, 5-12, ציין בית המשפט חוסר עקביות; הפקדות המזומנים בוצעו יום מאוחר יותר מהמועדים שבהם סורבו הצ'קים. כמו כן, בית המשפט הדגיש את חשיבותו של מועד ההצגה על פני מועד הסירוב בהערכת מצב החשבון ואת זכותו של הבנק לסרב לכבד שיקים. למרות ידיעת הפיקדונות במזומן, הנציג לא כיבד את הצ'קים, בהתאם להוראה 325 של בנק ישראל, המגבילה חריגים לחריגות אשראי. המקרה בחר במפורש בצ'ק מס' 5 שלא להיכלל ברשימה השנויה במחלוקת בשל ההנחה הסבירה של המבקשים וזכויות המפקיד. נקבע כי שיקים אחרים סורבו בצדק, שכן הסכמים לוותר על חריגות לא היו מבוססים ולא היו מסמכים נדרשים. לבסוף, הערעור על יתר השיקים נדחה, ולא ניתנו צווים להוצאות.