בר"ע 26271-12-14

תקציר

המבקשת, מבקרת פנים, סבלה במהלך העסקתה מאפליה בדמות קידום לא שוויוני ושכר נמוך יותר בשל היותה אישה. היא פנתה לבית הדין האזורי בתל אביב בבקשה לקבל פיצוי מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה וחוק שכר שווה לעובדות ולעובדים. במסגרת ההליך המקדמי ביקשה מבית המשפט צו שיחייב את המשיב להשיב על שאלון לציון פרטי שכר שונים לפי מגדר. בית המשפט המחוזי דחה את בקשתה, בנימוק של היעדר טעמים מיוחדים לסטות מהתקדים המורה על מתן שאלון רק במקרים נדירים וחריגים. לאחר מכן הגיש המבקש בקשה לחופשה כדי לערער על החלטה זו בפני ערכאה גבוהה יותר. ערכאת הערעור החליטה לדחות את בקשת רשות הערעור. בית המשפט אישר את הפעלת שיקול הדעת של בית המשפט המחוזי, והסכים כי המבקש לא הוכיח נסיבות מיוחדות המצדיקות הוצאת שאלון במה שהיה, למעשה, "מסע דיג". ערכאת הערעור הדגישה את הצורך בגישה מוצדקת, ממוקדת וחריגה להזמנת שאלונים ועודדה את המבקש לשקול דרכי הוכחה חלופיות או בקשה ממוקדת יותר לגילוי מסמכים. עם זאת, בית המשפט הכיר גם בקשיים שבהוכחת טענות להפליה והשאיר פתוחה בפני המבקש להגיש לבית המשפט המחוזי בקשה מנומקת יותר לשאלון או לצורות גילוי אחרות, אשר יפעיל את שיקול דעתו בהתאם. ההחלטה התקבלה שלא בנוכחות הצדדים ולא נשאה בהוצאות, תוך שהיא מפצירה במבקש לשקול את הצעות בית המשפט בדבר דרכים חלופיות לאיסוף ראיות.