ע"א 51286-09-23

תקציר

בתיק משפטי מורכב הנובע משני ערעורים על החלטות בית משפט השלום בתל אביב-יפו, התייחס בית המשפט לסכסוך המתמשך בין פרופ' גונן לבין מר חמיס. בתחילה ביקש גונן צו הרחקה כדי למנוע את מה שתיאר כהטרדה מאיימת מצד חמיס, אדם שמתאבל על הרשלנות הרפואית לכאורה שהובילה למות בנו התינוק. חמיס ניהל קמפיין נגד רופאים, כולל גונן, ומשתמש בפלטפורמות מדיה חברתית כמו פייסבוק וטיקטוק כדי להשמיע את תלונותיו. בעבר, ח'מיס התמודד עם בעיות משפטיות דומות עם אחרים. העתירה הראשונית של גונן ביקשה למנוע מחמיס להטריד, לאיים, לעקוב או להתקרב אליו ביותר מ-300 מטרים, ולהסיר תכנים ברשת המכוונים אליו. צו ארעי אסר על ח'מיס ליצור קשר מכל סוג שהוא, ומאוחר יותר הוארך עד לדיון נוסף. בית המשפט זיהה ראיות להטרדה, ופירט אירועים שבהם חמיס צילם והתעמת עם גונן פנים אל פנים. למרות טענותיו של ח'מיס על מימוש חופש הביטוי, בית המשפט הדגיש את חוקי ההגנה מפני הטרדה, ורמז כי זכויות המחאה הציבורית אינן גוברות על פרטיות הפרט וביטחונו. מסמכים חסויים בתגובתו של חמיס הוחרגו בשל חוסר רלוונטיות לטענות על הטרדה. בית המשפט שינה את צו ההרחקה והתיר לחמיס להתקרב למרחק של 50 מטרים מגונן, בהתאם לפסיקות במקרים קודמים. הערעור של חמיס ערער על חיסיון המסמכים, על ההגבלות שהוטלו ועל משך הצו, ואילו גונן ערער על החמרת הצעדים וכיסוי העלויות. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את שני הערעורים, תוך שמירה על היקף הריסון המותאם וקבע כי הוא מאזן בין זכויות הביטוי של חמיס לבין ההגנה של גונן מפני הטרדה. פסק הדין מדגיש את הדגש השיפוטי על ביטחון אישי על פני מחאה ציבורית, תוך הימנעות מהתערבות בסכסוכים ברשתות החברתיות שאינם קשורים ישירות לטענות על הטרדה מיידית. החלטת בית המשפט עומדת בתוקפה למשך שישה חודשים, תוך שימת דגש על שיקול דעת פרוצדורלי ומתן עדיפות לדו-קיום בשלום של זכויות הצדדים מבלי להטיל עלויות.