ב"ל 12875-11-18

תקציר

התובעת, גרושה ואם לשלושה ילדים שהשתכרה בשכר משתנה, קיבלה הבטחת הכנסה ותוספת לקצבת הילדים שלה מהמוסד לביטוח לאומי הנתבע. חוב נוצר בדיעבד על ידי המל"ל עקב טעות בהכנסות המדווחות של התובע, שכללו הכנסות ממזונות. המל"ל ביטל את גמלת הבטחת ההכנסה של התובע ודרש את פירעון החוב, מה שהוביל את התובע לפנות לוועדה לביטול חובות. הוועדה ביטלה 60% מהחוב והתובעת חזרה למל"ל, שדחה את בקשתה. התובעת טענה כי החלטת המל"ל אינה חוקית, כי לא נמסרו לה פרטים מספקים על החוב וכי הוועדה לא העניקה לה שימוע הוגן. היא גם הצביעה על מצבה הכלכלי הקשה וביקשה לבטל את החוב ולחדש את תשלומי הבטחת ההכנסה. המל"ל טען כי ההטבה לא נועדה למי שיכול להשתכר שכר מינימום וכי התובעת לא הייתה זכאית להטבה, ולכן בית המשפט לא צריך להעניק לה אותה. עוד טען המל"ל כי לוועדה שיקול דעת להחליט על פירעון החוב, ואין להתערב בהחלטתה אלא במקרים חריגים. בית המשפט הסכים עם טענות התובעת ופסק לטובתה, תוך שהוא מקבל את התביעה בחלקה. נמצא כי המל"ל טעה בחישוב הכנסותיו של התובע וכי הוועדה לביטול חובות לא קיימה דיון הוגן. בית המשפט ביטל את חובותיה של התובעת והורה למל"ל לחדש את תשלומי הבטחת ההכנסה, אך רק לחלק מהתקופה הנתבעת, שכן התובעת לא עתרה לתקופת התשלומים בתביעתה הראשונית. פסק הדין הדגיש את חובתה של המל"ל לנהוג בהגינות ובתום לב כלפי המבוטח, במיוחד לאור העובדה שהחוב נבע מטעות המל"ל, והחלטת הוועדה נמצאה בלתי סבירה באופן קיצוני.