בע"מ 3885/18

תקציר

פסק דין זה עוסק במקרה שהובא בפני בית המשפט לענייני משפחה בנוגע לסכסוך כספי בין גבר לאחותה של אשתו המנוחה. התביעה המקורית הוגשה על ידי המשיב נגד אחותה של אשתו ובעלה, בטענה כי היו ברשותם כספים שהיו שייכים לו, אשר הועברו אליהם על ידי אשתו לפני מותה. המבקשים טענו כי לבית המשפט לענייני משפחה אין סמכות לדון בתיק, שכן הם כבר לא היו "בני משפחה" לאחר פטירת בן זוגו של המשיב. בית המשפט לענייני משפחה הורה להמשיך בתביעה, אך ערעורם של המבקשים נדחה על ידי בית המשפט המחוזי, מה שהוביל לבקשת רשות הערעור הנוכחית. שאלת המפתח היא האם בן זוגו של אדם שנפטר נחשב "בן משפחה" על פי החוק, בפרט בסעיף 1(2)(ו) לחוק בתי המשפט לענייני משפחה. מסקנת בית המשפט היא כי מטרת הקמת בתי המשפט לענייני משפחה היא להכיר בקשר המשפחתי המתמשך במקרים בהם הנישואין הסתיימו בגירושין או במוות. בעוד גירושין הם החלטה רצונית לנתק את קשר הנישואין, המוות הוא אירוע חיצוני שאינו בשליטתו של בן הזוג שנותר בחיים. ההיבטים הרגשיים והפסיכולוגיים של השכול גורמים לכך שהקשר המשפחתי נמשך, במיוחד כאשר הסכסוך נובע מתוך המשפחה. לפיכך, בית המשפט קובע כי המונח "בן זוג" בחקיקה הרלוונטית כולל בן זוג שנפטר, וככזה לבית המשפט לענייני משפחה סמכות במקרה זה. אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. הן השופט נ' סולברג והן השופט מ' מזוז מסכימים עם פסק דינו של השופט נ' הנדל.