תלה"מ 43703-01-19

תקציר

בני הזוג היהודים נישאו בשנת 2003 ונולדו להם שלושה ילדים משותפים. מערכת היחסים ביניהם עלתה על שרטון, מה שהוביל להסכם גירושין שאושר על ידי בית הדין הרבני בשנת 2015. הסכם זה פירט את המשמורת והסדרי הממון הנוגעים לקטינות. האב ביקש לבטל או להפחית את תשלומי המזונות שלו בשנת 2019, בטענה להרעה משמעותית במצבו הכלכלי בשל בעיות בריאותיות. עוד טען כי האם תרמה לגידול ילדיהם פחות ממה שהוסכם בצו הגירושין. האם טענה מנגד כי מצבו הכלכלי של האב השתפר וכי הוא אינו הורה פעיל. לאחר בחינת חומר הראיות, מצאה השופטת כי האב לא הוכיח שינוי נסיבות מהותי מאז חתימת הסכם הגירושין, אשר יצדיק הפחתת דמי מזונות. השופט ציין כי מצבו הרפואי של האב אינו קבוע וכי מצבו הכלכלי לא הידרדר באופן משמעותי. יתר על כן, השופט לא השתכנע מטיעוני האב בנוגע למשך השהייה והסדרי המשמורת. השופט הדגיש כי שני הצדדים נשאו בנטל ההוכחה בצורה לקויה, והציגו ראיות חלקיות או סותרות. בסופו של דבר, התביעה למזונות מופחתים נדחתה, כאשר השופטת הדגישה כי הסכם הגירושין נותר בתוקף. שני הצדדים היו מיוצגים על ידי סיוע משפטי, כך שלא נפסקו הוצאות, וכל צד נשא בהוצאותיו. פסק הדין ניתן ללא משוא פנים, תוך הכרה בזכות הערעור לערכאה גבוהה יותר.