עע"מ 3832/07

תקציר

פסק הדין עוסק במחלוקת על חוקיות סיווגו של "משרד ממשלתי" לצורכי ארנונה. המערערים טענו כי המשיב התמהמה בהגשת עתירה בעניין סיווג הארנונה וטענו כי מדובר בעתירה תיאורטית. בית המשפט התייחס הן לטענות מקדמיות והן לגופו של עניין. נקבע כי שאלת החוקיות הנוגעת לצווי ארנונה צריכה להיפתר על ידי בתי המשפט ולא על ידי מינהלת הארנונה. עוד ציין בית המשפט כי טענת שיהוי של עתירה מנהלית כרוכה בבחינת שיהוי סובייקטיבי ואובייקטיבי ועקרון שלטון החוק. למרות שיהוי סובייקטיבי משמעותי בהגשת העתירה, מצא בית המשפט כי הנושא בעל החשיבות הציבורית מצדיק דיון בתיק. בית המשפט הגיע למסקנה כי סיווגו של "משרד ממשלתי" אינו חוקי, שכן הוא מסתמך אך ורק על זהות המחזיק בנכס מבלי לשקול את השימוש בו, בניגוד לסעיף 8(א) לחוק ההסדרים. יתר על כן, לרשויות המקומיות שיקול דעת רחב המוגבל בחוק, אך במקרה זה סיווג על בסיס זהות לא עמד באמות מידה משפטיות. נטל כספי על גופים ממשלתיים, הנחשבים "כיסים עמוקים", שקול למיסוי הציבור. בית המשפט הדגיש כי סכסוכים בין גופים ציבוריים צריכים להיפתר באופן פנימי ולא לפנות להליכים משפטיים. משכך, הערעור נדחה, בוטל הסיווג ונפסקו הוצאות למשיב. המקרה מדגיש את הצורך בבהירות חקיקתית לגבי סיווגי הארנונה כדי למנוע החלטות שרירותיות והתדיינויות.