ה"פ 8604-11-10

תקציר

התובע תובע בית אבות להשבת פיקדון ששילמה אמו המנוחה על פי הסכם בכתב לשהותה במתקן. דרישת התובעת נדחתה על ידי המתקן בנימוק שכל הפיקדון חולט בהתאם לתנאי ההסכם. התובע טען כי המתקן החזיק את הפיקדון בנאמנות ולכן עליו להחזיר את מלוא הסכום, שכן המתקן לא הודיע לאמו או ליורשיה על חילוט כלשהו ולא החזיר להם כספים. המתקן טען כי התביעה נדחית בזמן, שכן חלפו למעלה משבע שנים מאז מות אמה של התובעת וסיום הקשר החוזי שלה עם המתקן. בית המשפט הסכים עם טענות המתקן ודחה את התביעה בעילה של התיישנות, וקבע כי התובע לא הציג נימוקים תקפים להארכת תקופת ההתיישנות. בית המשפט מצא כי מערכת היחסים בין המתקן לבין אמה של התובעת הייתה חוזית במהותה ואינה עולה כדי יחסי נאמנות. יתר על כן, התובע לא הביא כל ראיה לכך שאחותו, שהייתה היורשת היחידה של אמם והגיעה להסדר החשבון הסופי עם המתקן, אינה כשירה או אינה מסוגלת לנהל את ענייניה בשום שלב בתקופה הרלוונטית. לפיכך, התביעה התיישנה שבע שנים לאחר סיום הקשר החוזי, ולא יכלה לעבור בירושה לתובע. עוד ציין בית המשפט כי ההסכם בין המתקן לבין אמה של התובעת היה ברור בתנאיו, ואינו דורש פרשנות. בקשת התובע להשבת הפיקדון בתוספת הפרשי ריבית והצמדה נדחתה אפוא, והוא חויב לשלם את הוצאות המתקן בסך של 18,000 ₪ כולל מע"מ.