פ"א 50235-03-11

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על פסק דין של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב, שהרשיע שני מערערים בעבירה של בנייה ללא היתר, והורה להם לשלם קנסות, להרוס את הבנייה הבלתי חוקית ולכסות אגרות שונות. עיקר המחלוקת נסובה סביב השאלה האם עבודות הבנייה בוצעו בחודשים ינואר-מרץ 2009, כפי שהעיד המפקח וקבע בית משפט קמא, או שמא המבנה היה קיים קודם לתקופה זו, כפי שנטען על-ידי המערערים. ערכאת הערעור קבעה, כי החלטתו של בית משפט קמא להעדיף את עדותו של המפקח על פני עדותו של המערער הייתה מוצדקת, נוכח הסתירות וחוסר העקביות בגרסת המערערים לאירועים, כמו גם בראיות התומכות. המערערים ניסו לערער על גרסתו של המפקח באמצעות תצלומים, מכתבים ממנהל מחלקת הבנייה ומפה טופוגרפית, אך בית המשפט מצא ניסיונות אלה בלתי משכנעים. השופט ציין כי אין לבטל בקלות את הערכות המהימנות של בית משפט קמא, ואין מקום לסטות מעיקרון זה במקרה זה. בנוסף, טענות המערערים בדבר אי התאמות במספרי הגוש והחלקה המוזכרים בכתב האישום נמצאו חסרות בסיס. לבסוף, קבע בית המשפט כי העונש שהטיל עליו בית משפט קמא היה סביר ובחר שלא להתערב בו, ודחה את הערעור כולו.