עמ"ח 30792-09-22

תקציר

פסק הדין במקרה זה נסוב סביב פרשנותו של סעיף 28(א) לחוק המשפחות, המתווה רטרואקטיביות של תשלומי גמלה לזכאים. החוק קובע כי בקשות להטבות שיוגשו בתוך שנה מיום הזכאות יינתנו בתשלום רטרואקטיבי למועד הזכאות. בקשות שיוגשו לאחר תקופה זו של שנה יקבלו הטבות רק מיום הגשת הבקשה. עיקרון זה, אף שהוא נדיב לכאורה, מאזן את המחוקק בין הבטחת זכויותיהם של זכאים לבין הגנה על הקופה הציבורית. פסק הדין מכיר בפסק הדין בעניין גנץ, המפרש את סעיף 28(א) כמחדל חקיקתי ולא כשלילה מכוונת, ובכך מאפשר מקרים חריגים ביותר בהם ניתן להקדים את תשלום ההטבות. עם זאת, הערעור הנוכחי נדחה, שכן נסיבותיו של המערער אינן מתיישבות עם התרחישים החריגים שהותוו בפסקי דין קודמים. המערער, בהיותו בגיר, פתח בהליכים אך לא הגיש בקשה להכרה לפי חוק המשפחות. זאת ועוד, בניגוד למקרים קודמים, אין כל ראיה לכך שזכאים אחרים היו מודעים לזכאותו הפוטנציאלית של המערער. בית המשפט מכיר במורכבות של ייחוס ידע בין גופים מנהליים שונים של המדינה. בעוד שההבנה הבסיסית היא שהממשלה היא גוף אחד, מבחינה מנהלית זה לא תמיד כך. במקרה הנוכחי, לא ניתן לייחס את הידע של גוף אחד לקצין התגמול או לאיברים קשורים. לפיכך, טענות בדבר מודעותו של קצין התגמולים בדבר זכאותו הפוטנציאלית של המערערת אינן מחזיקות מעמד. פסק הדין מתייחס גם לטענות המערער בדבר פגמים פרוצדורליים בהתנהלות המדינה במסגרת ההליכים בבית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט רואה בטענות אלה חסרות משמעות נורמטיבית ומציין כי הן תוקנו בסופו של דבר בערכאת הערעור. לבסוף, אופיו החברתי של החוק, שמטרתו לסייע לנפגעי כוחות הביטחון ובני משפחותיהם, אינו מצדיק חריגה מהוראות סעיף 28(א) במקרה זה. בית המשפט מדגיש כי למערער, אביו הביולוגי של המנוח, היה קשר מוגבל עם בנו במהלך חייו, דבר המחליש את המקרה לשיקול מיוחד. סיכומו של דבר, הערעור נדחה, ללא צו להוצאות, ובית המשפט מעיר הערה אגבית על יכולתו של המשיב לברר טענות לאבהות. לדברי בית המשפט, למשיב סמכות מנהלית לברר תביעות מסוג זה לפי חוק המשפחות, ואין להתבסס על החלטת אבהות בלבד.