סע"ש 55620-06-19

תקציר

העובד, שעבד ברשות כעובד ביטחון זמני, פוטר לאחר שהגיע לתקופת ההעסקה הזמנית המקסימלית. העובדת תבעה את הרשות על פיטורים שלא כדין, בטענה כי חישוב תקופת העסקתה היה שגוי וכי לא היה צריך לכלול את הוותק התעסוקתי הקודם שלה. הרשות טענה כי זכותה לסיים את העסקתו של העובד וכי הסכם ההארכה האחרון מאפשר לה לעשות זאת ללא קביעת תקופה. בית הדין מצא כי הרשות לא סיפקה סיבה משכנעת לקיצור תקופת ההעסקה וכי טענות העובד בדבר ותק בעבודה לא נבחנו כראוי, דבר המהווה פגם בהליך הפיטורים. בנוסף, נמצא כי לעובדת לא נערך שימוע ראוי, וההחלטה לפטר אותה התקבלה חודשים קודם לכן. באשר לחישוב תקופת ההעסקה, קבע בית הדין כי אין לכלול את ותק העבודה הקודם של העובד באותו שדה תעופה, וטעות הרשות בעניין זה מזכה את העובד בפיצוי בגין פיטורים שלא כדין. לעובד נפסקו 60,000 ₪ בגין הליקויים בהליך הפיטורים, הפרשי פיצויי פיטורים בסך 16,549 ₪ ו-471.54 ₪ בגין היעדר הודעה מוקדמת. תביעות העובד לפיצויי הסתמכות ולפיצוי נוסף בגין עוגמת נפש נדחו. העובדת הייתה זכאית גם למענק התמדה בסך 3,000 ₪ ולפיצוי בגין עוגמת נפש בסך 4,000 ₪ בגין ניכוי שלא כדין משכרה לאחר חופשת לידה והורות, אותו תיקנה הרשות ללא הודעה מוקדמת מתאימה. הרשות חויבה לשלם לעובד שכר טרחת עורך דין, בסך 12,000 שקל, בתוך 30 יום. לשני הצדדים הייתה הזכות לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי בירושלים בתוך 30 יום.