דב"ע נה/139 - 3

תקציר

בית הדין הארצי לעבודה התלבט האם לבטל פסק דין שניתן בהיעדרם של המערערים בשלב המקדמי, בו נשקלו ראיות לכאורה בלבד. במקרה זה עסקה משיבה שטענה כי נשללו ממנה זכויות סוציאליות לאחר שעבדה בבית הספר לאמנויות ימאהה. המערערים טענו כי זוהו שלא כדין כנתבעים, שכן הישות אינה קיימת עוד. בתחילה ניתן פסק דין במעמד צד אחד לאחר שהמערערים לא התייצבו בבית המשפט. בבקשתו לבטל פסק דין זה, הדגיש בית המשפט את הצורך לשקול את זכותו של המשיב למשפט הוגן ומהיר אל מול ההזדמנות של המערערים להתגונן. בית המשפט קבע כי לא כל פסק דין במעמד צד אחד ניתן לביטול. עם זאת, אם טענת ההגנה מראה פוטנציאל הצלחה אם תוכח, תינתן למערערים הזדמנות להעלותה. בית המשפט ציטט גם אסמכתאות משפטיות המדגישות כי בעוד שפסקי דין צריכים להישמע לגופם, תנאים כמו תשלום הוצאות עשויים להיות מוטלים כאשר צד לא התייצב בעבר לדיונים. בית המשפט מצא את התנהלותם הקודמת של המערערים מוטלת בספק, ובכך התנה את הביטול בתשלום של 3,500 ₪ למשיב כדי למנוע אי נוכחות בעתיד. הערעור התקבל בכפוף לתנאי זה; פסק הדין יישאר בעינו, אם התשלום לא יבוצע תוך 15 יום. גישה זו שואפת לאזן בין עשיית צדק לבין הגינות פרוצדורלית, תוך הדגשת שיקול הדעת השיפוטי בניהול התנהגויות בית המשפט לשמירה על תקינות ההליכים המשפטיים.