ת"א 68207-02-20

תקציר

בית המשפט דחה את טענות הנתבעים בדבר התיישנות בחוק ושיהוי קיצוני בהוצאת חשבונית מס בגין מכירת מקרקעין, והדגיש כי החיוב קם בחודש מרץ 2013 עת החלה הבנייה, ולכן התביעה שהוגשה בפברואר 2020 הייתה במועד. הנתבעים חויבו על פי דין להוציא חשבונית מס לפי חוק מע"מ בעקבות עסקת מקרקעין, שכן מע"מ נדרש הן בעסקאות מכר והן בעסקאות שירותי בניה. בית המשפט הכיר בשתי עילות תביעה נפרדות: שיפוי התובעת בגין מע"מ בגין שירותי בנייה והוצאת חשבונית מס על בסיס התחייבויות משפטיות ולא חוזיות. זכותו של התובע לקבל חשבונית קיבלה חיזוק מחוק מע"מ, ובית המשפט דחה כל טענה כי התובעת ויתרה על זכות זו, וציין כי כל הצעה לקבל תשלום מע"מ לבדה אינה פוגעת בזכאות זו. הימנעותם של הנתבעים מהוצאת חשבונית עסקה מלאה חשפה אותם להשלכות משפטיות, לרבות אחריות פלילית פוטנציאלית, והם הונחו לתקן זאת באמצעות הוצאת חשבוניות נדרשות או פיצוי התובע. בית המשפט הוסיף וקבע, כי הנתבעים, שלא דיווחו על ערכם האמיתי של שירותי הבנייה ולא מילאו את חובותיהם במע"מ במועד, חייבים בתובע פיצוי בגין קנסות וריביות שנגרמו להם כתוצאה מהאיחור. טענת הנתבעת כי שילמה מע"מ ביתר בשל הימצאותם של דיירים מוגנים נדחתה מחוסר ראיות. בית המשפט הורה לנתבעים לשלם את קנסות המע"מ והריבית בסך 329,788 ₪, בתוספת ריבית חוזית, בצירוף הוצאות משפט בסך 75,000 ₪, דבר המדגיש את אחריותם העיקרית של הנתבעים לחובות המע"מ הקבועים בחוק.