ע"פ 6147/07

תקציר

במקרה דנן, המערער מערער על ממצאיו של בית המשפט המחוזי בדבר מהימנות ועובדות, וטוען כי הם סותרים את הראיות שהוצגו. ככלל, ערכאות ערעור נמנעות מלהתערב בקביעותיהם העובדתיות של בתי משפט קמא, אלא אם קיימת אי-התאמה ברורה עם הראיות. המערער טוען כי מדובר במקרה כה חריג, אך מסקנת התסקיר היא כי טענתו מופרכת. הכרעת הדין מפורטת ומנומקת היטב, בהתחשב במספר רב של גרסאות בלתי עקביות של המערער, אשר העלה תרחישים שונים במהלך חקירת המשטרה, החל מטענת הגנה עצמית ראשונית וכלה בתיאורים שונים של פעולות במהלך האירוע. עדויות המומחים התומכות במערער נמצאו בלתי מספיקות בשל היעדר אישורים רלוונטיים או פרטי ראיות, דבר המחליש את הטענות למאבק. גם הטענות על כשלים חקירתיים לא צלחו; בית המשפט מצא כי אלה לא היו משנים את פסק הדין בהתחשב בשליטתו העקבית של המערער בסכין. טענות ההגנה העצמית נדחו מאחר שלמערער היו חלופות מעשיות במקום להמשיך בתקיפה. בית המשפט טען כי המערער היה מודע לכך שמעשיו עלולים להסתיים במוות, תוך הפגנת אדישות. באשר לגזר הדין, תוך הכרה בנסיבותיו המאתגרות של המערער ובעברו הפלילי, אישר בית המשפט עונש של 11 שנות מאסר כמענה מאוזן לחומרת המעשים ולתוצאותיהם הטרגיות. לפיכך, הערעור נדחה, ואישר את פסק הדין הראשוני ואת העונש.