ת"פ 54906-08-20

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של ההחלטה, תוך התמקדות בעקרונות המשפטיים ובחידושים המשפטיים העולים ממנה, בהתבסס אך ורק על הנתונים שסופקו: **נושא ההחלטה:** בקשה מטעם התביעה (בית המכס ומע"מ ירושלים) להגשת ראיות הזמה נוספות, מכוח סעיף 165 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. **הרקע העובדתי והאישומים:** התיק עוסק בעבירות על חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975, כנגד מספר נאשמים. כתב האישום מתוקן כולל שלושה אישומים: * **אישום ראשון (מיוחס לכלל הנאשמים):** רכישת אבן מספקים בשטחי האזור ושימוש ב-24 חשבוניות כוזבות (בסכום כולל של כ-11.5 מיליון ש"ח, עם מע"מ של כ-1.67 מיליון ש"ח) שהוצאו על ידי הנאשם 3 ועוסקים שונים שהפעיל, על מנת לנכות הוצאות בגין עסקאות שלא בוצעו. בנוסף, נטען כי הנאשמת 2 שילמה באמצעות המחאות כ-60 מיליון ש"ח לעוסקים שהפעיל הנאשם 3, כאשר חלק גדול מהן נפרע במזומן על ידי הנאשמים 1 ובנו. * **אישום שני (מיוחס לנאשם 3 בלבד):** ניכוי מס תשומות בסך כ-2.1 מיליון ש"ח בדו"חות מע"מ של עוסק מורשה ש"הפעיל" (ניוהאם קימברלי פיי) לתקופה של יולי 2012-פברואר 2013, ללא חשבוניות מס כדין. * **אישום שלישי (מיוחס לנאשם 3 בלבד):** ניכוי מס תשומות בסך כ-2.25 מיליון ש"ח בדו"חות מע"מ של עוסק מורשה אחר ש"הפעיל" (ג'אלב אבו עג'ווה) לתקופה של מרץ-אוקטובר 2014, ללא חשבוניות מס כדין. **טענות ההגנה המרכזיות:** נאשם 3 טען ליחסים עסקיים מיוחדים עם נאשם 1, הסכם אי-תחרות, והפעלה של עסקים באמצעות אחרים עקב קשיים כלכליים. הוא הודה בהוצאת החשבוניות באישור הראשון אך טען שהעסקאות בוצעו והסחורה סופקה ושולמה. באישומים השני והשלישי, כפר בנטען וטען שניכה תשומות על בסיס מסמכים מתאימים. בנוסף, הועלתה טענת הגנה מן הצדק בגין פגמים מהותיים בחקירה, שכן נמנעו פעולות חקירה פשוטות שנדרשו לבחינת גרסת ההגנה (כגון בדיקת מחצבות, חקירת ספקים). **הבקשה מטעם התביעה:** התביעה ביקשה להגיש ראיות הזמה ביחס לאישומים השני והשלישי, על בסיס הטענה כי נאשם 3 הציג גרסה חדשה לגבי מקור החשבוניות שעליהן ביסס את ניכוי התשומות. גרסה זו, לטענת התביעה, נסמכת על צילומי חשבוניות מחברת "אלבורוג'" (שבבעלות טאהר בזאר), אותן קיבל נאשם 3 מטאהר בזאר. התביעה טוענת כי התברר לה (מבדיקת חשבוניות אחרות שנמסרו ב-2019) שהחשבוניות מזויפות, וכי טענת ההגנה לגבי הסתמכות על צילומי חשבוניות אלו, שבוטלו על פי תצהיר בזאר, היא גרסה כבושה שלא הועלתה בחקירותיו של נאשם 3. משכך, התביעה מבקשת להגיש תעודת עובד ציבור ולהזמין את טאהר בזאר לעדות. **עמדת ההגנה (נאשם 3):** ההגנה מתנגדת לבקשה. נטען כי התביעה מתבססת על טענות עובדתיות שגויות, הפרה את חיסיון הליך השימוע והגישור, וכי ספרי הנהלת החשבונות של נאשם 3, כולל צילומי החשבוניות, הוצגו לתביעה כבר ב-2017. טענות ההגנה הן שהעסקאות היו אמיתיות, מקור האבן היה בשטחים, ולא היו לו חשבוניות מקוריות בתקופה הרלוונטית, אלא רק צילומים, וכי מס התשומות חושב על בסיסם. **המסגרת הנורמטיבית (סעיף 165 לחוק סדר הדין הפלילי):** הסעיף מאפשר לבית המשפט להרשות לתובע להביא ראיות לסתור טענות העולות מראיות ההגנה, **אשר התובע לא יכול היה לצפותן מראש**. **דיון והכרעה של בית המשפט:** 1. **הטענה לגבי צילומי חשבוניות:** בית המשפט קובע כי גרסתו של נאשם 3, שלפיה מדובר בעסקאות אמת המבוססות על חשבוניות "P" (כנראה הכוונה לחשבוניות מקוריות), עמדה לפתחה של התביעה כבר בחקירותיו הראשונות, שם טען לקשיים בקבלת חשבוניות. גם אם הטענה השתנתה מעט בהמשך (למשל, שבמקום שבו לא היו חשבוניות מקוריות, לא הוגש דוח), עניין זה עמד לתביעה. 2. **תצהיר תאאר בזאר:** בית המשפט מוצא כי תצהירו של תאאר בזאר (שהוגש על ידי ההגנה), המתאר את מסירת צילומי חשבוניות, ביטולן, והנפקת חשבוניות חדשות, עמד בפני התביעה עוד בשנת 2019, קרי, לפני הגשת כתב האישום. גם הטענות לגבי ספקים שעיכבו חשבוניות, או שבמקום שלא ניתנו חשבוניות לא הוגשו דוחות, היו ידועות לתביעה. 3. **עקרון הצפיות מראש:** בית המשפט מדגיש שוב ושוב כי **כלל ההתנהלות המתוארת בגרסאותיהם של נאשם 3 ובזאר, ובפרט עניין מסירת צילומי החשבוניות, ביטולן, והנפקת חדשות, היו ידועים לתביעה לפני הגשת כתב האישום**. למרות שהתנהלות זו "מעלה תמיהה רבתי", התביעה "לא מצאה לבררה בדרך של ביצוע השלמת חקירה", למרות שלכאורה "ראוי היה לבצע" זאת לפני הגשת כתב האישום. 4. **הפגם המהותי:** בית המשפט מגיע למסקנה כי **"מדובר בטענות הגנה וראיות הגנה, אשר ניתן היה לצפותן מראש"**. לכן, לא מתקיים התנאי הקבוע בסעיף 165 לחוק סדר הדין הפלילי, הדורש כי התביעה לא יכלה לצפות את הטענות מראש. 5. **הבהרות חשובות (סעיף 12):** בית המשפט מבהיר במפורש כי דחיית הבקשה **אינה** קובעת דבר לגבי משקל עדותו של נאשם 3 או הודעותיו במשטרה. זאת, מכיוון ששמותיהם של בזאר ו"אל בוריג'" לא הוזכרו בחקירותיו של נאשם 3, והוא לא תיאר קבלת צילומי חשבוניות במקום חשבוניות מקוריות. בנוסף, נאשם 3 טען שיש לו חשבוניות במשרדו או אצל רואה החשבון, אך לא הציגן. בית המשפט מוסיף כי אין בכך כדי לקבוע דבר לגבי משקלם של ספרי החשבונות שהוגשו באיחור, או לגבי התנגדות ההגנה להגשת מסמכי בדיקת החשבוניות. משקלם ייקבע בהכרעת הדין. **עקרונות משפטיים וחידושים:** * **פרשנות סעיף 165 לחוק סדר הדין הפלילי:** ההחלטה מספקת פרשנות מדויקת וחשובה של תנאי הסף להגשת ראיות הזמה – "אשר התובע לא יכול היה לצפותן מראש". בית המשפט הדגיש כי גם אם גרסת ההגנה מפתיעה או מעלה תמיהות, אם הדברים היו ידועים או ניתנים לציפייה סבירה על בסיס הראיות והטענות שהיו בפני התביעה בטרם הגשת כתב האישום, אין לאפשר הגשת ראיות הזמה. * **נטל ההוכחה על התביעה:** על התביעה מוטל הנטל להראות כי לא יכלה לצפות את ראיות ההגנה מראש. במקרה זה, התביעה לא עמדה בנטל זה, שכן בית המשפט מצא שהעובדות והטענות שעליהן נסמכה הבקשה היו ידועות לה (או לפחות היו ניתנות לצפייה סבירה) עוד טרם הגשת כתב האישום. * **תפקיד שלב השימוע והחקירה:** ההחלטה מדגישה את חשיבות ביצוע השלמות חקירה נדרשות לפני הגשת כתב האישום, במיוחד כאשר עולים דברים שעשויים להצביע על טענות הגנה משמעותיות (כמו עניין החשבוניות המקוריות לעומת צילומים, והאפשרויות של ספקים). אי-ביצוע פעולות כאלה, גם אם ההתנהלות נראית תמוהה, מונע מהתביעה להציג ראיות הזמה בשלב מאוחר יותר. * **הבחנה בין דחיית בקשת ראיות הזמה לבין משקל ראיות:** סעיף 12 להחלטה הוא בעל חשיבות רבה, שכן הוא מבהיר שדחיית בקשה להגשת ראיות הזמה אינה מהווה הכרעה באשר לאמינותן או משקלן של הראיות שכבר הוצגו או יצויגו בהמשך. הדבר משאיר לבית המשפט את הגמישות להעריך את כלל הראיות במסגרת הכרעת הדין. * **הגנה מן הצדק והשפעתה:** אף שההחלטה מתמקדת בבקשת ראיות הזמה, היא נוגעת בעקיפין לטענת ההגנה מן הצדק שהועלתה. אי-השלמת החקירה באופן יסודי, כפי שעולה מההחלטה, מחזקת את טענות ההגנה לגבי פגמים בהליך החקירה. **לסיכום:** ההחלטה מדגימה יישום קפדני של תנאי סעיף 165 לחוק סדר הדין הפלילי, תוך שימת דגש על עקרון הצפיות מראש. בית המשפט מראה כי ככל שהתביעה הייתה מודעת לעובדות או לטענות שעשויות להעלות קושי בהמשך, היה עליה לבצע את הבדיקות הנדרשות לפני הגשת כתב האישום, ואי-עשיית כן מונעת ממנה להציג ראיות הזמה בשלב מאוחר יותר.