רע"מ 52595-03-23

תקציר

פסק הדין דן בסופיות העניינים המנהליים ובשיקול דעתן של רשויות השלטון בישראל לשנות את החלטותיהן. עקרון "סופיות הדיון" אינו חל על החלטות מינהליות; ניתן לשנות או לבטל אותם אם קיימות נסיבות מצדיקות. גמישות זו נחוצה לטובת הציבור וכדי לאפשר לרשות להתאים את החלטותיה למציאות המשתנה. עם זאת, שינוי פעולות מנהליות קודמות חייב להיעשות בסבירות, ברצינות ותוך איזון בין האינטרסים האישיים והציבוריים. גם הרשויות המנהליות חייבות לנהוג בהגינות ולפעול לפי נהליהן. במקרה הנדון, רשות האוכלוסין וההגירה לא האריכה את אשרת המבקש על פי נהליה שלה לאחר שינוי נסיבות. במקום זאת, היא ביטלה את הוויזה, ואילצה את המבקש לעבור הליך משפטי מיותר. במהלך זה קיבלה הרשות החלטה חדשה להאריך את האשרה, אך היא לא הייתה מספקת ולא התייחסה לעיכוב או לזכאויות של המבקש על פי הנוהל. השופט פסק לטובת המבקש, האריך את אשרתו והורה לרשות לטפל בבקשה לקבלת מעמד הומניטרי בהקדם. למבקש נפסקו הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪, והיה מצופה מהרשות לפעול בהתאם לפסק הדין.