ע"א 21495-10-13

תקציר

התיק סובב סביב נפגע תאונת דרכים שנהג עם רישיון זר ותבע פיצויים מחברת הביטוח שלו. הפול סירב לסקר אותו, בנימוק שאין לו רישיון נהיגה ישראלי בתוקף. בית המשפט בחן את טענות הצדדים ואת הראיות שהוצגו. נקבע כי המערער נהג ללא רישיון ישראלי תקף, אשר על פי תקנה 567 לתקנות התעבורה הגביל את זכויות הנהיגה שלו בישראל. עוד קובע החוק כי נפגע לא יהיה זכאי לפיצוי אם נהג ללא רישיון תקף, למעט במקרים מסוימים. בית המשפט עמד על הכוונה העומדת מאחורי תקנה זו, שהיא להרתיע מפני התנהגות נהיגה לקויה ולהבטיח בטיחות בדרכים. פסקי דין קודמים במקרים דומים פירשו את החוק בקפדנות, ושללו פיצויים מנהגים בעלי רישיון זר. עם זאת, הערכאות הנמוכות יותר ניסו לפרש את החוק באופן שונה, תוך הדגשת המטרות החברתיות של חוק הפיצויים. השופט מצא צדק בטענת המערער כי היה על הפול ליידע אותו על הבעיות בנהיגה עם רישיון זר, מה גם שסוכן הביטוח ידע או היה עליו לדעת כי הוא עובד זר המסתמך על רישיון זר. עוד הדגישה השופטת כי על חברת הביטוח מוטלת החובה ליידע את מבוטחיה בדבר כל הגבלה על הכיסוי וכי המערערת יכלה להניח באופן סביר כי הפוליסה תקפה. חובת ההודעה של הפול נמצאה סבירה, נוכח חוסר איזון הכוחות בין חברת הביטוח ללקוחותיה. בנוסף, דחתה השופטת את טענת הפול כי המערער לא הציג את רישיונו הזר, ומצאה ראיות רבות לכך שסוכנות הביטוח הייתה מודעת או הייתה צריכה להיות מודעת לכך. בסופו של דבר, פסק השופט לטובת המערער, וקיבל את טענתו כי הפול מנוע מלשלול כיסוי ביטוחי בשל היעדר רישיון ישראלי. השופט הגיע למסקנה כי לו הייתה הפול ממלאת את חובתה להודיע, היה המערער מוסדר ברישיונו ועל חברת הביטוח לספק כיסוי לתאונה. התיק הוחזר לבית משפט קמא על מנת שיקבע את הפיצויים המגיעים למערער, והפול חויב לשלם לו את הוצאות הערעור. השופט ישעיהו שנלר והשופט ד"ר קובי ורדי הסכימו עם פסק הדין המקיף.