עש"ר 4635-02-11

תקציר

מדובר בפסק דין בערעור על החלטות רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול (הרשות) בנוגע לתנאים להארכת ההיתרים של לשכות פרטיות המתווכות בין עובדים זרים במגזר החקלאי. טענתם העיקרית של המערערים, שהם לשכות פרטיות כאלה, נוגעת לזהות בעל הרשות החתום על החוזר להארכת ההיתרים ומתווה את התנאים להארכתם, ולנוהל שפורסם באתר האינטרנט של הרשות, שפירט בהרחבה את התנאים לפעילות הלשכות הפרטיות ואת ההיתרים שניתנו להן. לטענת המערערים, למי שחתם על שני המסמכים וקיבל את ההחלטות האמורות בהם לא הייתה סמכות לעשות כן, שכן סמכותו של שר הפנים הואצלה לאדם אחר בלבד. בית המשפט קבע כי בעוד שהרשות המוסמכת צריכה להפעיל את שיקול דעתה בעצמה ואינה רשאית להעבירו לאחר, היא רשאית להיעזר בביצוע פעולות עזר. בית הדין מצא כי החוזר נשלח על ידי עובד הרשות מטעם בעל הסמכות, ולכן אין בו כל פסול. עם זאת, הנוהל נחתם על ידי עובד הרשות ולא צוין כי הוא ניתן מטעם בעל הרשות. לפיכך, בחן בית המשפט כל אחת מהוראות הנוהל ומצא כי חלקן היוו הפעלת סמכות, שרק בעל הסמכות יכול היה לבצעה, ואחרות היוו יישום של החוק ולכן היו חוקיות. בית המשפט בחן טענות נוספות שהעלו המערערים בדבר הארכת ההיתרים לתקופה של פחות משנה, חובת הפקדת ערבות, איסור ביצוע פעולות בנקאיות, איסור גביית עמלות מעובדים זרים וטענות נוספות בדבר הוראות הנוהל והחלטות הרשות. בית המשפט קיבל בחלקו את הערעור, בקובעו כי שניים מהתנאים הכלולים בנוהל - איסור על ביצוע פעולות בנקאיות ורשימה סגורה של עניינים שבהם רשאית לפעול הלשכה הפרטית - אינם יכולים להוות תנאי להיתרים, אלא אם נקבע אחרת על ידי בעל הסמכות. הערעור נדחה ביחס לכל יתר הטענות.