בג"צ 845/23

תקציר

במקרה דנן, דחה בית המשפט עתירה של עותר פלסטיני מדיר בלוט, שביקש לעכב הריסת מחסן ומבנה מגורים מורחב שנבנה ללא היתר. תחילה טען העותר כי יש לדחות את צו ההריסה עד להכרעה בבקשה להחריג את אדמתו הפרטית מתחומו של צו איסור הבנייה. העותר טען כי בשנת 1977 הוצא היתר בנייה לאזור המגורים. עם זאת, הראיות הראו כי צו הפסקת עבודה הוצא ביום 27.4.2022 וזכה להתעלמות מצד העותר, שהמשיך בבנייה. בעקבות זאת נאכף צו הריסה סופי ביום 25.5.2022, אך עוכב במשך 30 יום עד להכרעה בבקשה להיתר בנייה שהגיש העותר. בדיקות נוספות גילו כי הבנייה נמשכת למרות צווים אלה, מה שהוביל לצו הריסה מיידי מכוח חוק התכנון הירדני. בקשתו של העותר להיתר בנייה נדחתה בסופו של דבר בשל אי עמידה בתקנות, וההודעה התעכבה לכאורה בהגעה לבא כוח העותר. בעוד העותר ניסה לטעון כי פעולות הרשויות היו בלתי סבירות ופגעו בזכות הקניין, טענו המשיבים כי הבנייה בוצעה שלא כדין וכי ניתן היה לבקש סעד חלופי באמצעות בית המשפט המחוזי. בית המשפט מצא כי העותר פעל בחוסר תום לב בכך שהמשיך בבנייה בניגוד לצווים משפטיים וניסה לכפות עובדה מוגמרת משפטית. לפיכך, העתירה נדחתה על הסף, כאשר העותר חויב לשלם למשיבים הוצאות משפט בסך 1,500 ₪ ביום 24.4.2023.