תלה"מ 6199-03-18

תקציר

מדובר בבני זוג נשואים המתגרשים ומסדירים את חלוקת רכושם. על פי חוק יחסי ממון, הנכסים שנצברו במהלך הנישואין יחולקו שווה בשווה בעת הגירושין, למעט בנסיבות מיוחדות. האישה ביקשה חלוקה לא שוויונית של הרכוש, תוך שהיא מציינת אלימות קשה מצד הבעל לאורך כל הנישואין, פערים כלכליים והברחת כספים לכאורה על ידי הבעל. השופט בחן ביסודיות כל אחת מטענות האישה. באשר לאלימות, השופט קבע כי האלימות הנטענת לא הייתה קיצונית או חריגה עד כדי איום על חיי האישה. הראיות שהוצגו לטענת האלימות, שנידונה אף היא בתביעת נזיקין נפרדת, לא הספיקו כדי להצדיק חריגה מכלל החלוקה השוויונית. השופטת דחתה גם את טענת האישה לחלוקה לא שוויונית על בסיס פערים כלכליים, שכן היא לא הוכיחה שהפערים נגרמו על ידי הבעל או שהם פגעו באופן משמעותי ביכולתה לכלכל את עצמה לאחר הגירושין. בנוסף, השופט מצא כי טענת האישה בדבר הברחת כספים על ידי הבעל לא הוכחה. לבני הזוג היו הלוואות משותפות וחשבונות בנק. השופטת קבעה כי החובות בחשבון הבנק המשותף נוצרו על ידי שני הצדדים ויש לחלק אותם שווה בשווה, שכן האישה לא סיפקה ראיות מספיקות כדי לפטור אותה מחובות אלה. עוד קבעה השופטת כי האישה אינה זכאית למחצית מהפנסיה הרפואית של הבעל עד הגיעו לגיל הפרישה הקבוע בחוק. האישה גם ביקשה מחצית מהתמורה ממכירת רכב הרשום על שם הבעל בלבד. השופטת נעתרה לבקשה זו מאחר והרכב נרכש בכספי ציבור, אך לא כמתנה או ירושה, כפי שטען הבעל. גם בקשת האישה לדמי שימוש עבור השימוש הבלעדי של הבעל בבית המגורים המשותף לאחר עזיבתה נדחתה מאחר שעזבה את הבית מרצונה ולא הוכיחה כי עזיבתה הייתה מוצדקת. כמו כן, נמצא כי השימוש שעשה הבעל בבית המגורים לא היה בלעדי, שכן ילדיהם הבוגרים של בני הזוג ובני זוגם המשיכו להתגורר בו. לבסוף פסק השופט על חלוקת המטלטלין, ודחה את תביעת הבעל לחלוקה שווה בעין בשל חוסר מעש וחוסר התעקשות על בקשתו. לאור הממצאים דלעיל, הורה השופט על חלוקה שוויונית של הזכויות שנצברו במהלך הנישואין, למעט כמה חריגים. השופט לא פסק הוצאות לאף אחד מהצדדים, כלומר כל צד יישא בהוצאות המשפטיות שלו. פסק הדין חתם את תביעות חלוקת הרכוש בין בני הזוג המתגרשים.